Luaḥ erets Yiśraʾel · 1903-01-01 · שנת התרס״ד - שנה תשיעית - 1903 · p. Seite 60

שוקטות ושלןת מתיצכות לפני עינינו. שם הולך אברהם עם שרה בראש עדרי צאנו ונוסע מצרימה. שם מובילים אפור את יוסף הבן האהוב של יעקב למכרו לעבד הרחק הרחק ממקום מולדתו, שם נוסעים שנים אחדות אחרי כן אחי יוסף מצרימה עם אטתהותיהם לקנות להם בר. לסוף הננו רואים מחנה כבד של רכב וסוסיסי המוביל את האב הישיש אל הבן היקר שכבר חשבהו במתים. ושם האיש הבורח אשר מראהו כמראה מלך, עיניו מפיקות חכמה עמקה׳ זהו משה המבקש לו מפלט בארץ מדין, והוא נמלט מארמון המלך השואן אל המדבר׳ להקשיב בדומיה אל קול די המדבר אליו. ומי הוא הישיש אשר קומתו כסופה מזקן ורב צרות ויגונים ההולך בלוית רעיו׳ נשען על מטהו׳ דרך המדבר? זהו הנביא ירמיהו הגולה מהעיר האהובה החרבה וההרוסה בעברת ד צבאות, לבו מלא יגון ותמרורים פניו העדינים נקטטים, עיניו כמעט שכהו מרב דמעות ובכי על חללי בת עטו, ומחרבות עירו וארצו הוא יורד מצרימה אל בית העבדים. אבל באופן אחר לגמרי מאשר נסעו האבות לפנים כאשר יצאה מדים הגביאה והתוף בידה, ואחריה יצאו כל הנשים בתופים ומחולות לשיר על מעללי די וגפלאותיו על ים סוף. המדבר פה איננו ארץ מלחה בלי כל צמח לגמרי. לפעמים אנו מוצאים כברות ארץ גדולות שעליהן יגדלו סבכי עץ ירוקים ולחים. המטר לא ישקם ולא ירום, אבל טל השמים הנופל בלילה מרטיב את הצמחים הצמאים. הצמחים האלה משכו אליהם תכף את עיני נפלינו׳ ובתשוקה עזה לחכו אותם. לפעמים פגשנו פד, גם עדרי עזים גדולים׳ אשר כל מאכלם הם צמחי המדבר האלה. הצמחים האלה הם אשר נתנו היבלת לאבות לגסוע עם עדריהם מצרימה■ ופלא הוא איך יכולים צמחים כאלה לצמח