Luaḥ erets Yiśraʾel · 1901-01-01 · שנת התרס״ב - שנה שביעית - 1901 · p. Seite 115

לפישב זקנים׳ והדבר הזה חזק גם את בטחון קיים המסד לעתיד. בשנה ההיא נוסף עוד הקון גדול במצב הטסה והוא וכי מנהליו החליטו להגדיל את פספר הזקנים משלשה וארבעים ’עד אחד וששים׳ ונם לכונן מחלקה מיוחדת בעד זקנות עניות וגלמודות שמספרן לא מעט בעיר קדשנו. זה זמן רב התאוננו זקנות רבות באזני המנהלים על אשר יגרע זכותן מזכות הגברים ובפיהן טענה צודקת ״גברי בעו ח־י ונשי לא בעו חיי?״- אך המנהלים לא יכלו למלאות בקשתן מפני המצב המצמצם של הקופה׳ ויחזיקו בהכלל הצודק "אין דוחין נפש מפני נפש". אולם כשנה הזאת כאשר מצב הקיפה הוטב הרבה ונוסף לזה קרה מקרה כי זקנות אומללות אחדות הושלכו מדירותיהן בימים הראשנים לירח אב באין לאל ידן לשלם שכרן לשנה כמקדם, בראש שנת הדירות כפי המנהג הקדום השורר פהי מהרו המנהלים להחליט את ההחלטה הנזכרת בדבר יסוד מחלקה לזקנות׳ וישכרו מיד שני חדרים מול בית מושב זקנים ויאספו אליהם שכע זקנות אטללות וארוחתן לקחו בחדר האכל אשר להזקנים, וכבן נהיה המסד פתאום לבית מושב זקנים וזקנות יחד! נם מחלקת הזקנות התפתחה בהדרגה כבית מושב זקנים ד,עקרי. כשנה הראשנה להוסדה נתקבלו אך שבע זקנות, ובמשך הזמן הלכה גם המחלקה הזאת הלך והחגדל עד כי במשך שבע שנים עלה מספד הזקנות החוסות במחלקה ההיא כמספר הזקנים כמחלקתם. בשנת תרג־ד •מכרו המנהלים עוד חדרים אחדים למושב הזקנות ויקבלו אליהן עור חמש זקנות ויהי מספרן 12 ומספר הזקנים 61׳ בשנה ההיא הונחה אבן היסוד לבנין כית מושב זקנים חדש על החלקה הגדולה שנקנתה מחוץ לעיר על דרך יפו. והמנהלים נגשו לבנין היציע התחתונה מהבית הגדול אשיר תכונתו נערכה