Luaḥ erets Yiśraʾel · 1901-01-01 · שנת התרס״ב - שנה שביעית - 1901 · p. Seite 42

mV ארק״ישראל 42 והנשאר אדמת ס^ע• בה נטצאים 86 בתי השלחים. חמשת האחוזות הגדולות האלה שמדת כלן עולה 88.700 דונאם נקנו מאת פקידות הנדיב שבראש פנה למען נסות את דבר עבודת אדמה הפשוטה באדמת חוראן הנודעה בטובה• ואחר זמן מה מסר הנדיב חלקים גדולים טמנה לחברות שונות לישוב הארץ שנוסדו בשנת תר״נ-תרדג ברוסיא, רומאניא ואמריקא. וחברי חברות אחדות כנר עלו לארה״ק להתאחז באדטתם. ונם צירים טרנשארות עלו לארה״ק לעבוד את אדמתם ולנטוע בהם גנות וכרמים, אך לדאבונם נאלצו אחר זמן מה לעזוב את אדמתם ולשוב לבתיהם, מפני כי שטרי המקנה לא נעשו כהוגן. ובהם נאמר ־כי לקונה הנחלאות יש רק זכות הכנסותיהן׳ילא לעברן בעצמו). והדבר הוגש לפני בתי המשפט הגבוהים ופסק הדין עוד טרם נגמר. הנדיב החזיר כמובן לכל החכמת את כספם והאחוזות נשארו תחת ידו. ואדמתן תעבר ע־י הפלחים באריסות תחת השגחת הגנן שבראש פנה. ומיד כאשר תצא כנוגה משפט הקניה׳ אז נכון הנדיב הנודע באראן עדמונד די ראטהשילד למסר את האחוזות הגדולות האלו להסועלים בתנאי אם ימצאו חברות או יחידים ימיתנו את הוצאות התישבן,