Luaḥ erets Yiśraʾel · 1901-01-01 · שנת התרס״ב - שנה שביעית - 1901 · p. Seite 31

31 רכושנו בא־״ן אבותינו יונאם, והיא טובה לתבואות והמרעה. מזג אוירה איננו טוב מאד. דקדחת תשלט בה׳ אך הקדחת האגמית רק לעתים רחוקות.— מימיה יביאו מהירדן העובר בקרבתה י) והאדמה כלה תזרע תבואות שונות (מלבד הכרמים הישנים) בשטח של 110 דונאם. בה יושבים 17 בשפחות אברים, שי" כ ורוקח שמספר נפשותיהן יחז־סת (63 זכרים 47 נקבות) ובהן 40 עובדים.— ולהן: j7 בתים. 13 וסתים. 12 עגלות. 18 סוסים. 41 פרות. 21 הטורים. 85 שורים,— 365 כבשים ועזים. בה בית הכנסת בית ספר ובית רפואות. אדמת משמד הירדן נהנתה בעצם וראשנה מאת אחד מיושבי צפת עוד בשנת תרט״ד. שש שנים רצופות עסק הקונה להתאחז על אדמתו אך לא עלה בידו. ובאחרונה בא לידי החלטה כי לו לבדו אי אפשר יהי׳ להתנחל באדמתו. ולכן מסר אותה לחברה קטנה משמנה חברים שנוסדה אז בצפת לתכלית עבודת האדמה. ובראשית שנת תרניא יצאו שטנת החברים האלו להתאחז באדמתם ולעבדה ויקראו שטה "משמר הירדן". ויבנו למו כתי עץ קטנים אחדים וגם נטעו להם כרמים קטנים. אך אחרי עבור זמן מה ראו כי האמצעים שבידם וגם התמיכה הקטנה שחברת "חובבי ציוך׳ ברוסיא קצבה למענה לא תוכל לעודדה׳ ומצב המושבה היי רע מאד. אחדים מאבריה עזכוה לגטדי׳ ומהם מסרו חלקיהם לפועלים עניים או לאחדים מיושבי צפת. והמה הלכו לעבוד כתור ׳פועלים בהטושבות הקרובות לה. במצב השפל הזה עמדה המושבה עד שנת תרג״ח #אז החליטה חברת יק״א לקבלה תחת חסותה ולשכללה בכל הימש. ומאשר כי האדמה לא היתה דיה לכל האכרישחי׳ להם U הט־שטו: נכיר °י ט6וי ט»י #י ולירדן.