Luaḥ erets Yiśraʾel · 1900-01-01 · שנת התרס״א - שנה ששית - 1900 · p. Seite 144

לבאר במקומות אחדים בספרו׳)׳ לא באו הרבנים הגאונים שדדו אחריו בארד,יק לעדור ולזמר את הגן הנחמד אשר נטעו ידיו, ולנטע בו עצים חדשים למען ירבו "הבסתורים והפרחים" ויתנו ריח גחוח ופרי הלולים. הטה רק את הסירות והפרחים המוכנים לפניהם אכלו׳ ואף על לב איש מהם לא עלה כי יש עוד מקום רחב ידים להעבודה הזאת ועובדים תמירים דרושים לו. כה עבר כחמש מאית שנה ועוד. ספרים קטנים ו מכת כי מסע נתחברו ונכתבו אמנם כמעט בכל מאה שנה׳ אם מידי חו״ר ארה־׳ק בעצמם׳ או מירי נוסעים שבאו לבקר את הארץ ושבו אח׳ב לארצם; אך כולם הכילו אם רשימת קברי הצדיקים, מסורות והגדות׳ או תכונת מצב ארה״ק, אשר הועילו לשעתם לשטח או לעגם את נפש קוראיהם׳ וירק כהיום יש להם ערך יצל חמר מדעי!׳ אך בכולם א*ןאף ספר מחקרי אחד באחד מהענפים השונים של מדע הארץ הזאת. גם בהמאה הקודמת אשר חכמי איצות המערב מבני העטים החלו לעלות לארץ ישראל לחקרה ולדרשה׳ ויחברו ספרים מדעיים בי׳מקצע הזה׳ גם אז לא עלה על לב אחד מרכניגו וחכמינו שבארץ לעסוק בהמקצוע הנכבד הזה׳ ורק בסוף המאה ההיא בראשית היובל האחד עשרה מהעת אשר נטע הרב הפרחי את גנו הנחמהעלה עור הפעם השחר על שמי מדע־ ארה״ק׳ והפעם מאפק ארץ אשכנז נגלה, כי בשנת תקצ׳געלדי ירושלימה הרב הגדול ר׳ י הו ס ף ש ו ו א ר ץ ז״ל׳ והאיש גדול *1 זח לשונו בטיק י*א (נתוצאותנו עטוד רם־נז: עזר אקום יאטו ד׳ ונוי נעזרו אגלה מעלם נדור הזד, לשא־נו יודע טא״י »נ נולי Dtjw ועירותיד, ובו׳, וזד, דחפוש הבוב אצל• טחפיש מקומות הננניט נרקיע וכוי׳ על כן באתי אני הדל ר׳8וםל ל0םר לאח׳ ועמי מד. שטצאתי בזד. חגיניקש, ואין זה טיתיין היטנתי על חתונת טי שאינו מיני נזה אלא טית־ון חקירתי על חקירת■ .ותניעת• על תניעתו.