Luaḥ erets Yiśraʾel · 1900-01-01 · שנת התרס״א - שנה ששית - 1900 · p. Seite 118

העלתה נצה ואשכלותיה סמדר כמהרוזות גרגרי נופך קישטו שריגיה. שתאום והנה כמו עלוקות שחורות ומאוסות כסו העלים ויחשפו את הגשנים חשפה, חשכו עינינו מראות וכל מתגים העטדו למראה המחר הזה. אך לא התיאשנו כיום צרה ואנחנו נשינו וטפינו יצאו הכרמים ללקוט את התולעים ולאספם חמרים המרים למען דונם כשריפה, נם הכרחנו לשכור פועלים ערכים הרבה לעזרנו, ותצלח בידינו נעזרת ה׳ להציל הלק נדול מתבואת הכרם. במקרה המעציב הזה היו שני *דברים אשר שטחו את לבנו׳ האחד ז הוא השתתפות ילדינו הקטנים במלאכה. ההשתתפות הזאת העלתה רושם טוב מאד על הילדים . כהבנה עליהם את הכרמים ונחנה להם דעת נפש כי שייכות גדולה להם אל פרי עמל אבותיהם. מי שלא ראה התרגשות הילדים ודעת נפש הקוממיות!) אשר הלהיבם בצאתם אל העבודה ובשובם ממנה לא ראה שמחה טהורה ותמימה מימיו. והדבר השני: הוא השתתפות כל לא הכורמים בצערינו, השתתפות נאמנה מעמק הלב בלי שפת מרטה. כי אך ניטמע דבר האסון ביפו וימהרו כל ילדי בית הספר ובית תלמוד התורה לעלות אל המושבות מוכי התולעת ללקוט ולאסוף את התולעים. ואם כי מעט אשר נעזרנו מהם, בכ״ז נעים היה לנו המראה לראות ילדי בני ישראל כובשי ספסלי בתי הספר והמדרש עוסקים נכוחה 2> בעבודה נכריה להם למען הציל עמל אחיהם שבכפרים מכליה. והנה אמנם תוצאות המכה הזאת לא היו נוראות כאשר •גורנו׳ כי סוף סוף היתר, תבואת הכרמים נשנה הזאת תבואה בינונית. אך תחתיה שמועה רעה אחרת הבהילתנו, לאמר ז אך שוא נבאו המתנבאים •ממכר רב ליין", כי בכבדות יתנהג ובכל *) עיענסט. *) זע^נסטפטענדינק״ט.