Luaḥ erets Yiśraʾel · 1900-01-01 · שנת התרס״א - שנה ששית - 1900 · p. Seite 113

לשנת תרס״א 3ןן אחריו. אנא איפה פנו הלכו להם כל אוהבי אשישות #' איפה נחבאו כל מוכרי יין וסרסורים׳ איפר נבאו לנו, כי בוא יבואר בהמון לקנות ייננו ולשקול כסף תועפות מחירו #‘ר, נבהלו חלילה סן יחשדם הבריות בחכת צי ק? אך לא עלינו היה אז להרבות מחשבות על אדות מחשבות אחרים וטעמיהם ונמוקיהם, רק אחת ידענו׳ בי השלכנו בתוך ים זועף׳ ואם אין את נפשנו להיות טרף לטצולה עלינו לאזור חיל ולפרוש ידינו לשחות ולחצות את הגלים עד בואנו אל חוף בטוח. נפלא הדבר! בי החת אשר בשנים הראשונות כל ת קוה נכזבה וכל עצה מפרה עברה רוחנו ותרפה את ידינו ותיסגר בענן של מרה שחורה, תש כחן של כל הצרות והתלאות בשנים האחרונות להפיל לבנו. ונהפך הוא, כי עוד הוסיפו בנו עוז ועצמה ותמלאנה אותנו גבורה להלחם בהן ולהכדיען. יש אומרים כי כן טבעה של הצרה; אם בראש תה היא מבעתת אחריתה לעורר בבעליה את אהבת הנצחון עליה. אך לסי רעתנו אנו׳ הסבה פשוטה מאד נ כראשיתנו לא היה לנו דבר איפר נשים בעדו להגן עליו, זולתי רעיון לכנר ומשאת נסשנוי אשר סוף פוף הנם דברים שאין בהם ממש, ונהי בעיני נפשנו כזודעי רוח וקוצר י הבל ונפשנו קצה בלחם הקלוקל אשר קבלנו במחיר עכורה של תוהו כזאת. קשלנו לטי היינו דומים? לאדם הטתיגע כל היזם לחבוט את האדר ולדוש את המים ובא בערב לבקש את שכרו באמה׳הלא לא הלכתי בטל ועבורה גדולה עבדתי. לא כן בשנים האחרונות׳ כי רכשנו לנו כרמינו היפים בעמלנו, ונבוא גם עד נחלת בית ורפתים׳ אשר לא מעט מימיני וזיעתנו שקועים בהם, עתה היח לנו דבר, אשר התגשמה בו כל יגיעתנו הקודמת;עתה היה לנו ממש, הראוי לתבוע עלבוננו מיד בל 15