Luaḥ erets Yiśraʾel · 1900-01-01 · שנת התרס״א - שנה ששית - 1900 · p. Seite 45

בסתת הדלת תחת הפתח ובקשו אח הרבנית מ״א ומ״ז ולא מצאו אותן׳ והקול נשטעי והיתה הקריה הומה ובאו אנשי הצבא והכו את המשרתות מכות אכזריות ושלחו אנשי חיל לרדוף אחיינו ולא השינו אותנו. והרב מיא דל בבואיגו פעה״קימשת־ו בדלות ובעניות לא היה לנו מטי׳ לישן• ולא כלי בית בלל■ וישכר בית קטן וישב לכתוב מ״ת כ* היה חכם ובקי במלאכת כת״י סת״מ. אך בעוה־ר היה סובל עעי גדול בחולי טעים להתנהג בקדושה ובטהרה׳ והלך להתפלל כקהל חסידים קי ק בית אל יכב״ץ, ואז היה רבן של חסידים הרב יכי' בעל דברי שלום נכדו של הרב הק׳ שר שלום שרעבי זצוק־ל וזיע״א, והייתי הולך עמו בכל יום וראיתי בעיני להרב הק׳ ז״ל הנד "כשהיה טתשלל בכל יום מימות החול כשהיה אופר ודבק ׳לכנו במצותיך ויחד לבבנו לאהבה וליראה את שמך וכוי היו "•וידים מעיניו נהרי נחלי דמעות דבר יום ביומו. וראיתי התפלות ־שלר״ה ויוה־כ ו ההזאות שהיה מונה בסדר העבודה שהיה נראה "ככ׳ג ממש מסדר עבודה־. והן בעוה״ר סבל בחליו הרב מ־א ז׳'ל עד יום י׳'ט אדר ב׳ המקש״ד שנתבקש בישיבה של מעלה וחשך שמשי ונפלה עט׳'ר׳ איי לי על שברי ונשארתי יתום קטן והרבנית הורתי ז״ל אלמנה׳ ובתוך ז׳ ימי אבילות בא הגוי הארנאוט הנז״ל לגבות מעותיו אשר הלוה לא־א בהיותו בבית האסורים כנז״ל, וכששמע מפטירתו נא לבית וכשראתה אותו הרבנית ט׳א ז״ל התחילה לבכות והיה היא ג״כ בוכה עטה והיה אומר לה כעליך לא היה אדם כי אם מלאך (וזכורני שבא גי סעמים והיה בוכה בדמע) וביים הז׳ אפר למ״א זיל אל תצטערי, ידעתי כי עתה לא יש לכם לשלם׳ כשיהיה לכם אני מוחל לכם החצי ודי לי שתשלמו לי החצי כשיהי׳ לכם• והחוב היה אלף ושבע מאות גרוש׳ כאותו זמן שהיה שוד, הפאטקאל