Luaḥ erets Yiśraʾel · 1900-01-01 · שנת התרס״א - שנה ששית - 1900 · p. Seite 43

43 לשנת תדס״א נמימתר ולא קמר בו עוד רוח. ויתחזק ואמץ את לכבו וישלח ’לי אחד להגיד להרבנית מ*א ז״ל שישבת לא יבוא לבית׳ כי מוכיח הוא ליסע תיכף. ומיד יצא טהטקולין וישם לדדך פעמיו ו’לד יגלי לדרך המלך, רץ כצבי מהפחד והופך פניו אם יש רודפים אהי,ו, והשוחטים שבסקולין בקשוהו ולא מצאוהו, והוא היחהולן* מי נץ השמשות שהגיע לעיר חצ׳ ב יי א יע״א שהיו שם כמה יהודים דדים׳ והוא עיף ויגע, ויבואו היהודים שהכירו אותו ולקחו איתר לביתם והיה שם במנוחה׳ כי חציבייא היתה תחת ממשלת ד0’«ק יע״א ולא תחת עכול וינוח בחציבייא עט״ר הרב מ״א ז״ל כמה ימיס׳ואח״ב נסע לדמשק יע־א וישב שם במנוחה. אך בעה״ק צפת״ו היה ביים שב״ק יום צרה ותוכחה יום מר ונמהר, כי באו אנשי די»כא בבית הכנסת לחפש אחר הרב מ״אז״ל והיו הולכים ובאים אנשיהחיל^אצל הרבנית מ׳ אמי ז״ל לבקש את הרב מ״א דל. והיא הביאה לפניהם את הילד ׳משלחו הרב מ״א דיל לומר לה ימלא תמתץ עליו בשב״ק כי הוא מוכן לנסוע תכף, וכשמעם את דברי הילד הנד הבינו שברח ביום עש־ק להציל את נפשו׳ יאחר שחפשו בכל חוצות עה״ק צסת״ו בבתי ישראל ובבתי הנו ים והנוצרים ומדתפות ומערות׳ כמעט שהחריבו את כל בתי היהודים, יאח״כ שלחו אנשי חיל רוכבים על סוסים להשיגו באשי ימצאוהו, וירדפו בכל הדרכים ויחזרו בבושה בידים ריקניות. והרב ט״א דל ’שב בדמשק יע־א ירחי אדר וניסן ואייר ומיון בבית אחד מקרוביו כמר עבד אשר נבאי ז״ל וימול בחולי מעיים מרוב הצרות אשר עבדו על ראשו׳ ויכתוב להרבגית מ״א זיל; ׳•׳הנה •דעת שלא אוכל "לחזור לעה״ק צפת״ו׳ ובכן את בחכמתך תשתדלי כסוד כמוס "להציל את נפש בנך הייו ותלכי לירושלם תיו עם ט׳ אמך שהיא "עתה בכיתך ותניחי כל הכלים כאשר הם« כלי בית ומטלטלים "ומלבושים וספרים הגל כאשר לכל". וכן עשתה הרבנית ס־א דל ׳