Luaḥ erets Yiśraʾel · 1900-01-01 · שנת התרס״א - שנה ששית - 1900 · p. Seite 32

ותעמוד שנית אצל המאזנים, עד אשי תעברנה כל העגלות המלאות, אז תעלינה העגלות עם הסלים הריקים ועם סוסיהם, ג״ב אשה אחרי רעותה׳ והפקיד ירשום שנית את משקלה, ינכה את המשקל השני מהראשון וירע את משקל הענבים אשר מסר כל אחר מהפורמים להיקב. והגמלים הגבוהים בעלי החטוטרת האלה האם גם הם יעלו על המאזנים >' -שאל נחמיה-. כן׳ בבציר של שנה העברה נהגו לשקול גם את הנטל פעמים׳ אולם הנס יון הורה כי הגמל בדרכו בפרסותיו הגסות והענות על לוח המאזנים׳ אזי ירד ויעלה המחט לפי כובד פסיעותיו, ומשקל הענבים לא יהיח מדויק׳ לכן הנהיג בית הפקידות לחוק כי אלה• אשר יביאו את ענפיהם בגמלים עליהם לשכור להם עגלה כראשון לציו-ן, רתומה לסוסים ועליה יתנו הסלים לעלות על המאזנים. עוד יש שעה עד עת קבלת הענבים -אמר יהונתן לנחמיה ננואס עם העגלח סמוך לוזיקב- נרד נא מהעגלה ונלך לטיל מעט סביב לחיקב. שני האנשים העוברים פה לפנינו —אמד יהונתן אל נחטיח נרדתם מעל העגלה— הם בני מושבות שונות המשונים נחנוכם, הלך נפשם ודעותיהם, האחד הוא אכר ב,׳;דרה" אשר נתחנך גבית הורים משכילים׳ גמר למוריו בבי״ם הבינוני ויבקר גם פי’ס גבוהי וכאשר התעורר רעיון תחית הארץ בארצו, היה הוא מן הראשונים אשר נמנה לדגלו׳ ובדברים חוצבים להבות אש הפיץ את הרעיון הזה ויעשה לו נפשות למאות׳ ולא רק בדבר שמחים כ־א נס בפועל כפים הראה את אמון לבבו אליו, ויעזב את הוריו בארץ מולדתו, וילך לארץ אבותינו׳ רבות טבל החלוץ הזה ערי בואו אל המנוחה ואל הנחלה ז עבודת פרך ימלא הורגל