Luaḥ erets Yiśraʾel · 1899-01-01 · שנת התר״ס - שנה חמישית - 1899 · p. Seite 138

— 138 אך את המנעלים צוה להשיב לבעלם, ויביאו את המנעלים בתרועה וקול המון אל בית אבו־קסים, אשר ישב ויקלל את יומי־ וכיאות המסכן כי לא יוכל להפטר מהם׳ החליט לשרפם באש וישימם על האח הגדול אשר ערך לפני ביתו, והנה כלב גדול בראותו מרחוק חבריה המשונה הזאת המושלכת על האח, חשב איתר. לנבלת חיה או עוף. ויקח בפיו אחד מהטנעלים וירץ ברחוכ׳אבו־קסים רץ אחריו׳ והכלב הפליט טרפו מפיו והמנעל נפל על ראש ילד אשר ישב ברחוב׳ וכובד המשא הפיל את הילד וימת׳ אז נחרץ המשפט על אבו־קסים ועל מנעליו לד׳אסר כבית האסורים כל ימי חייו. האטלל פת בנית האפוריסי והמג עלים עורם שמורים בבנדד לזכרו; עולם. מכתמים. האמת הךבר 5?ל־39..ק^ א§ת .י^א^דו׳ אך יש מיוצרה ותחת לשיוניו יבחידנה, לאור עולם לאי ייוציאנך, מאיתירו;ז- טרם .ידע?כיונה כי יב1א על שכרו. פתגם. לירח?הליו בהוד וזך ר לשונם נחרצו עזי־נפש כלבים, ובעץ רענן נשא פרי:פך, תאר א??ים :רו נערים שיובבים! דר שלמה מאנדעלקערן.