Luaḥ erets Yiśraʾel · 1899-01-01 · שנת התר״ס - שנה חמישית - 1899 · p. Seite 134

134 — שפרעם. העיר שפרעם נודעה ע״י מושב הסנהדרין שהי׳ בה אחרי אשר הגלו מאושא. בערבית תקרא כעת בהיפך האותיות (כנהוג בשתי הלשונות האלו) ש י ף עטר. היא רחוקה מחיפה כשלש שעות, ובה מושב מנהל יטודיר). וכשמנה ועשרים כפרים מרים לפקודתו. אוירה טוב. ומימיה מי בורות׳ורק מעין אחד יש בה. מספר תושביה : מחמדים ססז. נוצרים 300׳ דרוזים 300׳ יהודים 45 נפש. בהעיר הזאת נתישבו היהודים לפי הקבלה זה כמאה וחמשים שנה בשנת תק״א או תק־ב בערך. ומיסד הישוב הי׳ הרב הנודע ר׳ חיים אבואלעפיא מאזמיר מיסה הישוב האחרון בעה־ק טכריאס. כל הנוסעים שבקרו את ארודק מני אז ועד היום לא הזכירו מאומה מישוב היהודים בעיר הזאת, מאשר כי היא איננה עומדת על הדרך העולה מעכו וחיפה לצפת וטבריא. יושבי שפרעם אינם יודעים מאומה מקורות הישוב האחרון שבה והשתלשלותו. זולתי כי הם ואכותיחם נולדו בה׳ אולם בכ׳יז ברור הדכר כי מעת ההיא לא נתהבטל הישוב בה2). בחמאה החולפת היו כמעט כל יושביה עוסקים בעבודת האדמה׳ אך בסופה נאלצו רבים מהם לרגלי הטסים השונים המוטלים על האכרים לעזוב את אדמתם. וישלחו ידם במסחר ומהם העתיקו את דירתם להערים הסמוכות חיפה וטבריא׳ ובאדמתם נתאחזו הדדוזים. בעת האחרונה כאשר ראתה הממשלה כי גם הדרוזים לא ישלמו את המסים המוטלים עליהם, רצתה להשיב י) ראה נוא8ר ״:ס סבויא■ בלוח *רץ ישראל לענת תמ״ו עמוד 13. *•') הרב ר׳ ישראל פרוש משקלאוו תלמיד רבינו רנר״א בעמ״ס "שאת השלחף דתקלין חרתין• נותב בהקדמת ספרו ■פאת ד,שלהן' (צפת הקצ״ו) יכי בשנת תקע׳ג נסע דוא ובל ב״ג מצפת לירושלם ובדרך 0תה עליו אשתי ויביאה לקבירה בשפרעם . זמזה טובח שאו הי׳ בה ישוב פירורים.