Luaḥ erets Yiśraʾel · 1897-01-01 · שנת התרנ״ח - שנה שלישית - 1897 · p. Seite 147

— 147 — ימי ההודעות אשר הודיעו חבריה על אדות מראה עיניהם בארץ ישראל. ועתה אחרי חדול הרעש בכלל על אדותיה נתנה נא חשבון במר לנפשנו מגל המאורע הזה החשוב בדברי שנתנו, למען דעת את סך* הכל של התועלת שיצאה ממנו, ושל הלמוד אשר נוכל ללמוד ממנו. אם נאמר ללמוד ממנו לדעת עד כמה שפל מצבנו, עד כי בהתנדב כעשרים איש מאתנו לעלות לשבועים אל ארץ אנותם, רעשו ההרים והגבעות התגעשו, בעוד אשר אלפי בני העמים עולים מדי שנה בשנה אל הארץ הזאת אשר איי כל יחס בינה ויין אבותיהם, ועל אדותם אין כל פוצה פה ומצפצף — יש עוד תשובה לדבר כי כל עקר הרעש לא היה אלא מפני הדוש הענין בכלל, ומפני היותו ספתיחה" לסדר של מסעות חדשים ותכופים. אך כי יכול נוכל לראות בו עד כמה פזיזים אנו׳ בזה אין כל ספק. "האדונים והאמנות" האחרים כשהם באים הנה יודעים הם לכתחלה כי באו רק לשם בקור הארץ סתם טבלי כל תכלית צדדית, ואם ישימו לפניהם תכלית ידועה" לא ידלגו על ההרים ולא יתבוננו על הכל "על רגל אחת", כי התמהמה יתמהמהו בכל מקום בואם עד חקרם ודרשם היטב כל דבר על בריו לסי תכליתם אשר שמו להם. ואדונינו אנו t שום שטו לפניהם תכלית גדולה ונשאה לחקור ולדעת את כל עניני הישוב, וכל זה במעט ריצה ומעט קפיצה! מעט ראיה ומעט שמיעה ברגע* הפנאי המעטים אשר נשארו להם״ וגם זה מבלי כל סדר ומשטר.. ולכן כשבאו לתת דין וחשבון מכל אשר ראו ושמעו, לא היה בדבריהם רק בלבול וערבוביה ככל איטר ראינו בהודעותיהם שהודיעו אחר כן בעתונים, אשר כל אחת מהן רחוקה מרעותה כרחוק מזרח ממערב, ואשר מהן ראינו כי כל אחד מהם שב לה; את כל הענינים אך •לפי נטית לבו הקבועה בו מאז ומקדם.