Luaḥ erets Yiśraʾel · 1897-01-01 · שנת התרנ״ח - שנה שלישית - 1897 · p. Seite 92

— 92 — אלקכת" ו״בית־דין" אחרי מות .דג׳סר סחה בעכו. ויעל על לבז לשבוי מטה עז יתר ראשי הדרוזים המה האמירים ויתר השרים ■ממדרגה תחתונה למען הרם ונשא את כבודו הוא; ויסב את טזטותיו ונבליו ביהוד נגד השיך בשיר מבית ךש1ט?לאט, אשר הי׳ לו במוכתרה ארמון מסואר׳ ואשר ברוב עשרו וחכמתו נהיה לאחד מצורריו היתר מסכנים. אז עזב האמיר בשיר את אמונת אבותיו וימירה באמונת הטרוניתים, למען פתח והרהב את אדירת הסיעה ותקפה וייסב את הכה הזה נגד צוררי השיך בשיר. נם קרא לעזרתו את פחת עכו והוא הבטיח לעזרו נגד השיך אשר צורריו התנפלו עליו וילחצוהו להרים את דגל הטרד. אבל הכה מכה רבה ויפל בידי התורקים, ובעכו הסירו ראשו מעליו וישפך האמיר בשיר את ממשלתו על מדינות שונות ממלכת מתנגדו אשר הכחיד בהצליח ביום מלחמה. אמנם את תקון עניני הטרוניתים והדרוזים דחו לעתיד לבוא. ולמען באר את כל הנזכר; נחוצים ידיעות אחדות על דבר המרוניתים. מספר האחרונים היושבים בהרי הלבנון מצפון לנ׳בל קנ;זה עד ג׳בל תימחץ, יע£- ^ערך250000נפש. בגלילות בשררה וקזר1ב1ן. אבל גם מקומות חשובים להם בהר הזה מדרום. כמו למשל : אלקמיור אשר מספר התושבים הוא 7000, במאה השביעית והשמינית ישבו הטרוניתים בארץהשפלה. וישבו בעמק האזיונטס ובחבל ארץ אחלב. רדיפות תקיפות מצר ד,כנסיה האורתודוכסית הכריחום לשוב ולהתישב על ההרים שעליהם היו בני חורים ועומדים בחמות עצמם ימים רבים, וגם מם לא נתנו למושלי סוריה. ויהי ביום שהכניעו התורקים את הדרוזים; לאפר: בסוף המאה הימימ עשרה, נאנסו גם המרוניתים לקבל עליהם עול ■שלטונם הראימי. בכל זאת התנהגו עניני האחרונים בדרך אחרת .מהראשונים. סדרי ינסיותם הנכונים הם המה אימר אגדו ואחרי