Luaḥ erets Yiśraʾel · 1897-01-01 · שנת התרנ״ח - שנה שלישית - 1897 · p. Seite 53

— 53 — הידד, הידר! —קראו השומעים דמחאו כף בכל כחם— השיר הזד, טוב מאד —אטד הטאירי— ונגינתו גם היא זעימה ומתאמת להחפץ. והצפרים העפות מעל 1לראשינו, עזרו גם יין לבסס ולהמתיק את נגינת השיר הזה בקולן הרך .והנעים, וכאילו שמ חו גם הן לשמוע במקום הזה שירי שמחה והתרגשות כמקום הקנות אשר רגילין הן לשמוע תמיר. נם נדב שר איזה מלים מהשיר הזה—לחשה שרה באזני אמה— ומדוע לא למדת אותו אחותי/״שיר ילדים׳,קטן-שאלה הדסה— כי לפי דעתי יוכל כבר לשיר שיר קטן אם ילמדוהו. ונם קולו נעים. אנכי יודע לשיר ׳״.עברית עברית׳ — קרא נדב — כן< — אמר עזריהו — .נדב כבר יודע לשיר שיר קטן. :אך איננו.מבטא עוד כראד כל מליו. ועל השומע להטות את אזנו היטב,■ ונם אז קשה להבין אחדים ממבטאיו. אין דבר, אין דבר, רק ישיר נא לנו נדב את שירו. ולרגלי האות אשר נתן עזריהו קם ינדב על רגליו ויחל לשורר t ע:בךית כנלוית?זפתנו1)׳?צי1ן בצייון ה?ןזגטךת, ■עזירת צי1ן יטיךתנו מה היא נהדרת. V T«׳.׳ V V מה זכו׳ מה וכוי. נגנים בונים :נט^ה??י־ון?*יייון המעברת, ') חונד סאת ההנס סי שדה ׳אנאס ז״ל.