Luaḥ erets Yiśraʾel · 1897-01-01 · שנת התרנ״ח - שנה שלישית - 1897 · p. Seite 51

— 51 — מעמל חדרך והזחילה בחדרי המערות׳ נמלאו כל חדרי גרנו מתארו־ המעופש והאדים שבהטערות. ונחוץ לנו לשבת מעט תחת כסת השטים הטחורים; לנוח ולשאוף אויר צח ולשתות דבר מה. הנה שני עצים ענוטים וסבוכים יחד הנותנים .צל גדול סכיבותם, ועל גזעיהם נוכל לשבת כולנו —אמרה הדסה- ואת שרה הורידי את נדב מעל החמור והושיבהו אצלך על שתי האבנים האלה. ותמהר לפרוש מסר, לבנה בינות להעצים ותשם עליה ענות אחדות. ועזריהו מהר ויוציא מהאטתחת התלויה על החמור בקבוק קוניאק ותכריך אשר עליו הי׳ כתוב "סבוב ירושלס״וישימם על המסה. ואבי־יעקב מהר גם הוא ויביא מים זכים מהבור אשר במערת שמעון הצדיק, ואנחנו אכלנו ושתינו לתאבון, אל תתמהו על מעוט המאכלים אשר הבאנו אתני — אמרה הדסה- כי הלא רק סעודה עראית נוכל לאכול היום פה, אם כי אין לנו סוכה כשרה על פי הרין —אמרתי אנכיי— ככל זאת ז כ ר לסוכה יש לנו. וכמעט אאמין כי בתוך המושבה לפני בתינו הננו יושבים. ומאשר כי לא נאכל הרבה. לכן נשתה למצעד כוס שני טטי-הזהב האלה, "קוניאק ראשון לציון" הוא באמת נפלא בטעמו וריחו. ורבים מרופאי עירנו מבכרים אותו גם בתור רפואה על קוניאק איתפא, כי הוא נקי בטח משמץ זיוף ותערוכות׳ וכעת מרגיש הנני את פעולתו הטובה, כי הוא בא כשטן בעצמותי אשר נשכרו ונדכאו ע״י זחילתנו בהחדדים׳ התאים והכוכים. בעד הטעם והריח הטוב של הקוניאק ופעולתו הנפלאה עלינו להודות רק לכבוד הנדיב הגדול; אשר אין כסף נחשב אצלו בכל דבר הנוגע להשלמת היקב ותקוניו, ולכן נשיר גם אנחנו את השיר "תפלה לשלום הנדיב" אשר הושם בפי ילדותנו.