Luaḥ erets Yiśraʾel · 1896-01-01 · שנת התרנ״ז - שנה שניה - 1896 · p. ×—

¬ח¬ ד) הפקוח על החולים מצוין בטדת הרחמים והחמלה שהוא מתנהג על מיהי וכלכלת החולים מצוינת בצובה׳ שפעה ויקרותה, ולא יחסר להחולה כלום מכל מה שמחלתו חרשתי ואין בין חולה עשיר השוכב בתוך ביתו נין בגי משפחתו לבין חולה עני השוכב בבית הזה< אלא שזה נהנה משלו וזה נהנה משל אחרים. ד!) מלבד החסות אשר ימציא הבית להחולים הנכנסים לתוכי, עוד יוסיף להשפיע ברכתו לחולים לאלפים מחוצה לו׳ כי רופאי הבית יענו לדורשיהם בכל יום—חנם. בית הסמים פתוח יומם ולילה להמציא תרופה לנזקקים לה כמעט אין כסף. ונ׳מה אלפים פרנקים יוצאים טדי ימנה בשנה לעזרת החולים העניים השוכבים בבתיהם. ו> הוצאות הבית המשים אלפים פראנקים לשנה או אלף פראנקים לשבוע; ובמעות אמעריקא עשרת אלפימדאלאר לשנה או מאתים דאלאר לשבוע, ובמעות מדינת רוסיא עשרים אלף רובל לשנה או ארבע מאות רובל לשבוע. ז) פרנסת הבית תלויה אך ברוח, לאמר לך: ברוח נדיבה של אחינו בני ישראל בכל מקום שהם. כל זמן שרוח זו עומדת —בית זו לא ימוט. ח) דוח נדיבה נחלת בני אברהם היא. כל זמן שישראל אינו מכחש באבותיו, רוח נדיבה לא תסור ממנו. ט> כשם שרוח נדיבה ירושת אבות כך ארץ ישראל ירושת אבות׳ולכל ישראל חלק בד״לפיכך: נמנו וגמרו כליחכמי התורה .והסברהי כי ארץ ישראל לכל ישראל נדונה כארצו וישראל כעירו, ועניי עירך ועניי ירושלם דין אחד לשניהם.