Luaḥ erets Yiśraʾel · 1896-01-01 · שנת התרנ״ז - שנה שניה - 1896 · p. Seite 151

דן בעברם לתור לרם נחלד׳לכדוה ויקראו שמד, »דן־׳על שס דן אביהם. שטוו אדמתה הוא שלש עשרה אלף דונאס, וכלה דשנה וסוריה הראויה גם למזרע כל מיני תבואות שדה" ועיי שפעת מימיה יכולים אכריה לכונן בה גם נני ירק. וכבר יש בה בתי אבן טובים במים׳ ושתי ט ח נ ו ת מים אשר יביאו הכנסה מסוימה.— ביםה־נוףהזה אשר קם למקנה להנדיב זה כשנתים, גמר אומר לכונן את מושבת המופת הזאת! וככר נבחרו ששים אכרים מהפועלים׳ אשר כבר עבדו בהמושבות עשר שנים או למצער חמש שנים, ומבני האכרים של כל המושבות, אשר הצטינו בכשרון ושקידה. לכל אחד מהם ינתן שטח אדמה טובה של 200 דונם, ובית, אותה ורפת, סוס וכלי מחרשה. ולכלם יחד ינתן אדמת מרעה בשטח של אלף דונם. והכנסת הטחנות תהי׳ להחזקת צרכי הקהל הנחוצים של המושבה.1) אך תמיכה חדשית לא תנתן להם. המושבה תתנהג עס״י נבחרים אשר תבחר מקרבה. ולא יוטל עליה הוצאות כלליות של פקידים׳ רופאים, מורים וכדומה. וכל התנאים האלה יורשטו בפני הרשות; וכל אחד מהטתאחזים יחתם עליהם, והתחייב למלא אותם לכל סרטיהם, ואשר לא ישלם בסוף שנה ב׳ את המוטל עליו, או יתעצל ולא יעבוד בזריזות ושקירות, יגורש מהמושבה בלי כל טענית וטענות. — וכן הושם לחובה על הפועלים הסנוים לישא לחם נשים מבנות המושבות. הפועלים ובני חאכרים אשר נבחרו מאת הפקידות להטנות בין אכרי המושבה המסודרה והמשוכללה הזאת, שמחים מאד בחלקם ומהללים שבע ביום את הנדיב הנודע ועושי רצינו בעד החסד הגדול אשר הפליא לעשות עטהם. *) לפי משפע תעלד. הכנסת הטחניח לעוד *ד אובעד. אלפים 6־:ק לשנד, 1