Luaḥ erets Yiśraʾel · 1913-01-01 · שנת התרע״ד - שנה תשע עשרה - 1913 · p. Seite 127

המשהקות לפנינו, ויבוא כרנה להשתתף עם הקב״ה במעשיו, לההיות ארץ האבות ארץ העבר, ולכונן את ארץ הבנים ארץ העתיד. אבל היש קל שלט בו אוירה של ארץ ישראל להבמחו לאלוהו בינה: מי שלא שמע אותו בשעה שתאר את מערומי הבידואים ואת תלבשת בני התרבות, לא שמע פה מפיק מרנליות מימיו. מי חיה דומה לו• בפתחו פיו לפני העולים החדשים, תיבה ברדתם מהאגיה, &תאר להם את הארץ כגהשת ושמיה בברזל את הולות הפיה, ו:קשת נחליה, ונקיקיהם, ההדורים. ממש באותו ההתלהבות שתאר לפני איזה חדשים .להתנער מעפר הגלות דלהדש נעורי העם בנשר..." אז היה הבס לוקח לבבות— וביום פקה עיניו ויהבם יתר "וימאס* בארץ .חמדתו*. וידבר עי1 לב הבריו להתפקחות ויקומו, ויעזבו את הארץ, אחרי מסרם את בניהם ובנותיהם הצאצאים והצפיעות בידי כהני אלה הרחמים, אשר השליכו אז מבמרת לאסף נעזבים כדגי ים. ויקומו, ויצא* אל בל ארבע רוחות השמים, בארצות העמים, אש־ שם צוה ה׳ ברכתו תמיד