Luaḥ erets Yiśraʾel · 1913-01-01 · שנת התרע״ד - שנה תשע עשרה - 1913 · p. Seite 112

עבדו קשור בחבל ובמושבו אותו למעלה והנה אין רוח חיים בו, הורידו שגי ושלישי ולבלם קרה אותו המקרח, אז שאל לחמופתי מה לעשות, וזה יעצו לצוות לחכם היהודים שיתן איש אחד מבני עדתו כדי להרים את החרב בי היהודים הם העם האהוב על הנביא דחוה מה נבהלו היהודים להנזרה הנוראה הזאת בשמעם את אשר קרה להישמעלים, ומי ילך לנו! ויבקשו מהפחה שיתן להם זמן של שלשה ימים בהם התענו והתפללו ואחר החליטו להטיל גורל ויפול הנורל על שמש העדה וזה האחרון התקדש ויסכן את נפשו כדי 'להציל את העדה כי הפחה אים עליהם אם לא יתנו לו אהד יהרוג את כל היהודים ויורידו את השמש המסכן, ואחריי איזה רנעים העלו אותו והחרב בידו ויספר כי מיד בעמדו על רצפת המערה ננש אליו איש זקן נשו» פנים ויושט לו את החרב. — אגדה יפה אמר דר׳ לוינזוןבבת צהוקעלפניו, ורושם טוב צריכה היא לעשות על המון העם להוקיר את היהודים. — מה נחמדה הסביבה זאת אמר דר׳ שלמון בצאתע מהחצר אנחנו עומדים על הר ציון וממולינו במזרח: ששם נשקפים בתים זה על גבי זח הוא חלק הדרומי■