Luaḥ erets Yiśraʾel · 1913-01-01 · שנת התרע״ד - שנה תשע עשרה - 1913 · p. Seite 95

95 תולדות הישוב בגליל העליון ילא פסקה עד שאי אפשר היה לבני המושבה ללבת צפתה בלי לוית איש צבא אחד מאלה שהעמידה הממשלה בתוך המושבה לשמרה מובן שזאת האחרונה שלטה בעד זה במיטב כספה, בבל פעם שהיו מהקולוניסתים עולים לצפת והיו מוברחים לעבור דרך רבע הערביים שבו דרה נם משפהת ההרוג היו בגי המשפחה יוצאים נגדם באבנים ובמקלות ולפעמים גם ■ירו עליהם בקני רובה, אמנם הממשלה נתנה אחדים .מהם בבית האסורים, וראשי המשפחה גם נתנו ערבות •שלא יגעו לרעה בבני המושבה: אבל מה יבולים לעשות לנשים וילדים שהיו יוצאים לעשרות ומשליבים אבנים. •עליהם אין כל משפט בתורביה. ולך צעק .חי וקים* •המצב הביש הזה ארך כשמונה הדשים עד ׳שמצד אהד נגמר המשפט והצעיר יצא זכאי בדינו בי בשגגה נעשה הדבר. ומצד השני עשו שלום עם המשפחה היא לא הסתפקה במשפט בי לה חסר נפש •אחה, ולמען שבח המתה ולהעמיד את השלום על תילו ישלמו לה .כופר נפש* במנהג הערביים סך-33333 :גרוש סג וביהד עם זה נעשה עוד איזה צירומניה במו :משתה■ בבית אבי המשפחה של ההרוג, וזקן המשפחה ישל ההורג מבסה את הראשון עם אדרת חדשה (עבאי) ■שתשמר לו במתנה ובזה נגמר העסק והשלום הוקם.