Luaḥ erets Yiśraʾel · 1913-01-01 · שנת התרע״ד - שנה תשע עשרה - 1913 · p. Seite 92

פועלים ערביים מצפת, נשא אצלו אהדה, וישאל •אהד הפועלים אותו: מדוע לא יורה גם הוא מאקדחו. •ובקש ממנו שיראה לו את האקדח, ויהי כאשר הוציא הצעיר את האקדח מכיסו להראותו לפועל ויצא ־הכדור בשנגה ויבא בראש זה האחרון ויפול מתבוסס בדמו ואחי רגעים אחדים מת, הפועל הערבי הזה היה בן למשפחה מיוחסה מצפת שלפי דבריה מתיחסת היא להנביא. מובן הדבר ששמחת .־ הקולוניסתים הופרעה מיד ונהפכה לאבל ויגון ואנהה. אמנם הקולוניסתים, בחדשים שלא ידעו עוד את מנהגי הארין ותושביה הערביים, לא התחשבו כ״ב עם המקרה הזה באל דבר שיבול להיות אחד המכשולים היותר גדולים להתקדמות והתפתחות המושבה ושגם יפריע עבודתם, ולא הביגו בלל שגם סבנה גדולה מרחפת עליהם הם רק הצטערו מאד על האסון מצד עצמו שנהרג איש צעיר במושבתם ע״י אחד מהם ונאנחו ע״ז מאד. אבל עוד באותו היום אחר שעה נובהו כי סעו מאד. צעיר אחד יליד הארץ שהיה המוציא והמביא של המושבה ומשגיה על עבודת הבנינים וידע היטב את טבע ומנהגי בני הארץ הוא הבין את הדבר וידע את , התוצאות מזה, ובאר את העגי; לפגי אהדים מראשי