Luaḥ erets Yiśraʾel · 1911-01-01 · שנת התרע״ב - שנה שבע עשרה - 1911 · p. Seite 35

■ירושלם בארבעים שגה האחרונות 35 יעשר שנים בבתי מדרש שונים באשכנז שגו לביתם מוסמכים, ויהיו לברכה בקרב הארץ ■). והגדול שבהם השי: מיד משרת מורה ראשי בבית הספר הראשון שנוסד פה מיהודי גרמניא, ובמשך הזמן נתעלה להיות למנהל לבתי ספר שונים, יסודיים ובנוניים, ולהיות בא כה של הברת העזרה לכל מפעליה ומוסדיה שבארה״ק, והשני שהשתלם נם בתורת עבודת אדמה ,כהן בתור גנן ראשי (במושבות אחדות) ובעת הנהו בעצמו בעל אחוזה ופרדס. ובסבתם ועל ידם יצאו במשך הזמן עוד צעירים הרבה לאירופה להשתלם בלמודים. ■דבר לטובת ההשכלה וכהורע דו כי דא שמרו אח פקודתך תכעס 'לדין! אך המה טענו כי אינם יודעים כדוס מזה ויטילו את האשמה '<ל שמש הגד"•] שהיה וק נתינו של השי״ת, ולא פתר ממנו מאומה, ואותו למדו לומר כי לא חרם הכריז רק עפרוני הוא מובדל ומופרש מכלל ישראל.' גם אחד מהרופאים באלכסנדריא על מצרים הנהו שהצעירים עאכיו שהיה מלמד וירא ואדוק במאד, הוליבהו נעצמו לוויען ואחרי גמרו למודו כתזר ד״ר לרפואה •כהן שנים אחדות בהמושבה זכרו; יעקב, אך לרגלי מחלתו •התיש ב כמצרים ועיר מולדתו שבגללה עזרוהו מטיגיו שכח לגמרי.