Luaḥ erets Yiśraʾel · 1911-01-01 · שנת התרע״ב - שנה שבע עשרה - 1911 · p. Seite 19

19 ירושלם .בארבעים שנה האחרונות ־שיפדו, ובלבם חשבו לחבות רק עד אשר יעבור זעם ׳ואז יהדשוהו שנית בלי פרסום ופומבי, אך רעיונם עלה בתהו. הספרים שנקבצו בינתים הועמדו אמנם •כאחד החדרים בבית הדפוס של מו״ל החבצלת על ■מנת להשאילם לבל מבקש, אך במשך הזמן נשתקע הדבר והספרים נפזרו.בין אנשים שונים ובית הספרים ■הראשון הזה נתבטל באמת בחפץ הקנאים עד אשר זרחה שמשו של ביה״ם השני בשנת תרמ״ח. הקול הזה שהפיצו מיסדיו הועיל אמנם לטובתם שחמת ההמון שככה, אך הרבנים וראשי העדות עשו את ■אשר יזמו וע״י ההתעוררות של הקנאים גזר הבד״ץ -אומר.1) שאסור לבל איש יהודי לדרוך על םןן בית •דלנו׳ ישתםדו ודי! א• שוטה, השיבו הראשון, הם חפצים להיות נטו אפיקורסי חו״ל להיות יהודים ולהיות אפיקורסים;—א׳ב ענהו אנחנו נבוף ונכריח ,אותם שי ש חמדו, השיחה *•והפסק המוזר הזה הרגיזה טאר אח לב המשכיל בשמעו בי ייחודים חסידים וצדיקים יובלו להוציא מפיהם דבר כזה, וגם פחד ׳אילי יודע .לאחד מהם מי הוא ואז לא יצא נקי מידם לבן מהר 'ינטור את תפלתו ולצאת טביהמ״ר טבלי דבר דבר, ובהיותו בחצר ־*יוד הביט מאחריו אם אינם רודפים אחריו. 1> את השב חרם נידוי או שמתא לא הזבירו בנוסח האסור ־3פו שהתנצלו בעצמם במכתב המחאה שהגישו להשר משה ■טניזיפיוריבתור התנצלות על דברי ההודעה של ד״ראשער ומונטאגו ■חניכות להלן.