Luaḥ erets Yiśraʾel · 1911-01-01 · שנת התרע״ב - שנה שבע עשרה - 1911 · p. Seite 12

שאחד מממוניהם הלוה סבום גדול לתשלום ההומו/ ולהוצאות המשפט ואליו נתמשכן החצר בערכאות, ויבטיח להם בי אם יעזרוהו לצאת זכאי בדינו אזי ימסור את חצר ת׳ית הפרושים, להם לכונן בו ת״ת לעדתם, וראשי כוללות החסידים שעד הזמן ההוא היו כפופים תחת יד הפרושים ואף בד״ין מיוחד לא היה להם שמחו מאד על הדבר הזה ויסדו להם בית דין צדק שבראשו עמד הר״ז שאול בנימין הנז׳ וגם יסדו להם חברה בשם עזרת ישראל בניגוד לחברת "כנסת ישראל" הנזכרת. וכנהוג בכל מחלקות נמצאו אנשים נרגנים שהתענגו להגדיל את המדורה עד שנהיתה למהלוקת עדתית שהסבה פרוד ושנאה בין משפהה למשפחה וגם בין בני משפחה אחת, ועיר השלם נחיתה לסלע המחלוקת ולהרדת אלקים, מ גם פקידי הממשלה נפרדו בדעותיהם בענין הזה לשתי כתות, והקונזלים עמדו איש איש על צד נתיניו, והרש״ב ואשתו נאסרו בבית האסורים ואותו לא הוציאו להפשי גם ביוהכ״ב וחג הסוכות, וידידיו ומוקיריו התפללו אצלו במנין ואף סוכה הבינו למענו. אך לבסוף נצחו הפרושים, הנצהון עלה להם בדמים מרובים כמחיר החצר בולה ויותר באופן שיצדק עליו הפתגם "עוד נצחון אחד כזה ואבדנו" ואת החצר הוכרחו למכור לתשלום הכסף