Luaḥ erets Yiśraʾel · 1910-01-01 · שנת התרע״א - שנה שש עשרה - 1910 · p. Seite 91

91 קהלת ישראל בדמשק ולצקת מים על ידו, "וגוריו" שנפוצו בבל הארץ הגיעו גם לדמשק, בהם הבי נכבד הוא תלמידו המובהק ר׳ חיים ויטאל שכהן בכהונת ראש הרבנים בדמשק ונפסד שם בשנת שס״ג. ע״ד בואו לדמשק מספרת האגדה, בי ר׳ היים ויטאל היה יושב בירושלם, פעם אחת, בשלהי דקייטא באשר ספו מי הגשמים מבורות ירושלם והעיר היתה שרויה בצמא, הלך ר חיים ויטאל, בעש״ק אהרי הצהרים, לטבילה, פתאום פגשו הפחה בדרך, שאל אותו לאן הוא הולך ויאמר לו בי הולך לטבול לכבוד שבת׳ כעם הפחה ואמר: ,בל העם שרוי בצמא ואתה טובל במים להנאתך ׳ חייך! אומרים עליך בי עושה נפלאות אתה, הנד הולך עתה להתפלל בבית המסגד,. עשה נא פלא שירדו גשמים, באופן אשר עד שובי מהתפלה ימלאו הבורות מים, ואם לא תעשה בבה אז בי נשבעתי שאסיר את ראשך מעליך*.— מה עשה ר היים i נקב את השם ויבוא הרוח וישאהו בכנפיו ויביאהו לדמשק בערב שבת עם חשבה ויעמידהו על פתח בית הכנסת, נבנם ודרש במעשה מרבבת ולפתאום נתמלא הבית מלאכים ושרפים וראו בני הקהלה מה שלא ראו בני ישראל על הים.— מאז מנוהו לראש הרבנים ויהי במשרה זו בל ימיו. *) *) את ד,אנדה ה1את שמעתי סהבמי דמשק בהיותי שמה.