Luaḥ erets Yiśraʾel · 1910-01-01 · שנת התרע״א - שנה שש עשרה - 1910 · p. Seite 76

מלחמתם היהודים, החולבים ומתחזקים נגדם, אחרי בן בימי דוד בודאי גם אלה נספחו לגבול ארץ ישראל. העמק היפה היה מקשט פה ושם בעצי *־יה יפים, זעל ידו נצבות גבעות קטנות עגלות גבוהות 450—400 מתר מעל שטה הים,' במו שרגיל ביהודה, אחדות מבמות במרבדי צמהים שונים ופרחים, אבל רבן קרוהות; חרבות נמובות עומדות על שיא אחת הגבעות שממערב, הנקראים עד־אל־מיא. בשפוע הגבעה נפתהה מערה ’מחורה מעשן, שגם עבשיו משתמשים בה לדירה, הוא עמוקה ורהבה למדי, ויש אומרים שזאת היא מערת עדולם שדוד ואנשיו נתהבאו שם ואולם הדבר הזה עודנו מוטל בספק גדול. אך קילומתרים אחדים משם ומעלה יש מקום שעליו נובל לאמר בבטחה יתרה שיש לו שייכות אל דוד מלבנו, שם במקום שהעמק נעשה יותר צר, ורהבו הוא רק מתרים אחדים, קירות האב; משני הצדדים נעשים יותר זקופים, ושביל צר יעבר בהם שרק עזים עולות ויורדות בו. בארות ישנות המסבכות בצללי זלונים עתיקים מרות עוד את הצמא והעיף במים קרים ומתוקים, ופה על גבעה אחת נמצאה הרבות העיר קעילה, שאת יושביה הציל דוד מיד הפלשתים, המסום הוא יותר