Luaḥ erets Yiśraʾel · 1909-01-01 · שנת התר״ע - שנה חמש עשרה - 1909 · p. Seite 173

173 הימר דבורה אךלראבונינו לא זכתה לראות את תשלום ה ב ני ן הענקי הזה׳ ני המות האכזרי נזלה מבין זררעויתי במבחר ימיה בהיותה בת את יחמשים שנה 1). ביום י״ב אדר נפלה למשכב במחלת השבתא <מיניגינטים> . שפרצה פה. ואחרי .התאבקה עם מר המית שני ירחים רצופים השיבה רוחה אל על 'כיום המר והנמהר, י״ב לחדש אייר. במותה התאבלו אתנו כל יושבי עירנו אשר הכירוה או שמעו את שמעה׳ אך מפני כי פקידת הרופאים חזקה למהר בקבורת מתי המחלה הזאת לא יבלו להספידה כראוי בעת הלויה. ורק ביום י״ט אייר נערך הספד והזכרה לנשמתה במעמד קהל חשוב בבית הכנסת שב״חינוך עורים". בראשונה נאם אחד החניכים נאום קצר בעברית שבו תאר את מעלותיה ומדותיד" ואת דאגתה למענם כאם רחמניה. ואחריו הספירה . הרה״ח וכוי במהור״ר אייזיק בן-םובים (אחד מנבאי' הכית) הספד גדול בדברים חמים ונמרצים המיוסד בדברי נביאינו ומאמרי רז״ל, ויתאר את חין ערכה יביחוד את עבודתה והתענינותה הגדולה להמוסד 1) היא השאירה לי שני בנים ושתי בנוח. בננו הבכור מר יעקב צבי נוטר את לטודו בהבסת הרפואה בפריז, ואת בתנו הבכירה זנתה להשיא לאיש בטוהריר ה. י. בוקאנץ (כן הרה״ג ובו׳ אב״ד דק״ק הלזינגפורם) שידע לכבדה ולהוקירה כאם. והצעירים הם אתי.