Luaḥ erets Yiśraʾel · 1909-01-01 · שנת התר״ע - שנה חמש עשרה - 1909 · p. Seite 83

83 חיבב נדח ולהתענג כברק ערמות הזהב הצבור מ•- והאיש הזה יהודי הנהו! - פעם אחת באו יהודי יוהנסבורג אליו ויבקשוהו לנדב לבנין בית־תפלה לאלהי השטים. - "אלהי הוא הזהב*, השיב א־תם, ,ואינני מקייב את אלהי לאלהים אחרים*! ופעם אחת באו הציונים ויבקשוהו שינדב להאוצר הלאומי שמטרתו לקנות ארק להעם. - הזהב הוא ארצי והיא עמיה ענה להם, ״ואין לי לא עם ולא ארץ!* באחד הימים עליתי במריבה לנסע גירטיסטונה. יום צח וחמים היה, והרי החול המתנשאים בשורה ארונה בכל הדרך, הבריקו לעין השמש וינאיבו את העינים, עד ^אי אפשר היה. להביט החוצה, לין הורדתי את הוילון הירוק אשר לחלונות הרכבת הקטנים, ואתן רשות לדמיוני לשלט עלי בבל כחו׳ ובעבר שעה קלה ונדמה לי קיל משק אופני הרכבת בהתנלגלם על מסלות הנחל כקיל הים בשאונו, או במשק קורנסי הנפחים, או כ״סמפיניה* רועשת של ריכרד שטרוים... וער שאנכי מרחף בעולם הדמיון לא הרגשתי בלל כי איש אחר יושב ממילי ונועץ מבטו בי, אך לפתאם השמיעה המנונה שריקה איומה והרכבת עמרה על התחנה הראשינה, המון בני ארם נחפזים ונדחקים עולים ויורדים, הרסו את דמיוני ויזכירוני את עולם *4