Luaḥ erets Yiśraʾel · 1908-01-01 · שנת התרס״ט - שנה ארבע עשרה - 1908 · p. Seite 170

לוח ארץ ישראל 170 אגר מהראוי היה שבעלי הפרדסים לא יסתפקו ב״אשח׳ פתאומי זה ולא יעצמי את עיניהם מראות את הנולר. לתפיחי-הזהב הארצישראלים תהיה רק אז הצלחה תמידית אם ההיצאה לשוק תהיה מסיררת כהלכה, וזה אפשר רק ע״י התארגנותם של כל בעלי הפרדסים ואחרי הת עסקית מרובה בעסק-בזריזות ובמסירת־הנפש. מושבות התנואה ובאיחה השעה, שבעלי-הפררסים שרוים בצער וקובלים על הסערות דאשתקד; ונטיעות חדשות. * באותה השעה שגם הכורמים לא ראי השתא הרבה ברכה בענביהס-היתה שנה זו שנת־שפע וברכה למושבות־התבואה. כמעט בל האברים שבכד המישבות, ביהודה ובגליל, שפרנסתם עד שדותיהם שבעים השתא רצון מתבואתם והם מביטים אל העתיר בעינים מאירות. ביחיד מרגישים זאת אברי גררה, עקרון ובאר־טיביה-ביהודה. ואכרי מלחמיה וחדרה-בגליל. היו במשך השנה גם נסיונית של נטיעות חרשוח בהרבה מושבות: צמר־גפן, ציקיריר״טבק ועור. שטחים כבר על קצת נצחין בנטיעות עצי־פרות שינים יביחוד בפ״ת/ אבל טובן ממילא שהדבר צריך עדיין טפול רב והרבה סבלנית. לעיע רק לציין בהנאה מרובה את המהלך החרש במושבות, מהלך של עבודה עצמית, מלאה מרץ ויזמה פרטיח-מהלך שהתבטא השתא ביתר בהירות.