Luaḥ erets Yiśraʾel · 1908-01-01 · שנת התרס״ט - שנה ארבע עשרה - 1908 · p. Seite 166

ואחרי - וזה העירך- שנמצא בידם כל הסכים הדרוש לקבלנות זי. שהם חפצים להתעסק בה. אצלנו נהוג הדבר להסתפק בהצעה שטחית של איזה "עסקן* או סתם סרסור, בתכנית שטחית ערוכה ומקיבלת ad hoc ובאסיפת הפרוט־ת הראשונות בסמיכה על קהל הגולה, שלא יעזוב חלילה באמצע הדרך את "החלוצים• הגבירים. וסביון שקהל הגולה אינו ממהר בל כך לפתוח את כיסי, מובן ממילא,שהפרוטות הראשיגית הולכית ומתמזמזות, העסק (הטוב כשהוא לעצמי) הולך ומתנינה עד שבא היום שה״חלוצים* הגבירים עוזבים בעצמם את הארץ בקללה על שפתיהם, בתלותם את קלקלתם הם על צואר אחרים. רגילים לפיכך הארצי־ישראליים לבלי להתרגש יותר מבל קבלנות חרשה בארצם אף אם מכריזים עליה בגילה בגיזמאות קילניות ומבטיחים לה שם אריבוח־ימים והצלחה מרובה, כי בלום לא נהפכו 'לעיניהם הרבה מוסרים רעננים ל״סגדלים• ול״יוצאי דופן* במשך זמן קצר? בלום לא ראי בעיניהם ביצר מחריבים חםרון*בים וחסרון־-נסיון עסקים בל כך פוריים שבארץ אחרת היו מעשרים את בעליהם עשר רב <■? להם להארצישראליים יש שיטה אחרת לגמרי אחרת,. על הענינים הללו אין הם גומרים את ההלל ואינם מבטיחים אריכית־ימים