Luaḥ erets Yiśraʾel · 1908-01-01 · שנת התרס״ט - שנה ארבע עשרה - 1908 · p. Seite 109

יהירי תימן חמירותיהם 109 אמנם לא יכלו אחיהם בני עמם להושיע ארחם מ*ר צר אגל לעומת זה חזקו אותם באלהים, ואותה הרפואה שהמציאו לרפאות שכרם וכאבם הם, שלחו גם לאחיהם התימנים השרוים בצרו; הלא היא המתנה המוכה ששעשעה את נפש האומה כמשך אלף שגה והיא הועילה להשכיח מהם את צרתם ומצבם הנורא, בי בנחה העלתם השמים והגבהחם מעל לעולמם השפל והכזב; אל עולם האצילות׳ אל עולם שכלו טיב, שאין בו לא קנאה ולא שנאה, אד האין־סיף, שהצדיקים יושבים בו ונהנים מזיו השכינה, והמתנה הזאת היא הקבלה. אבל בהיות שנפש אחיהם התמרמרה ושחה, ונהפכו שיריהם לאבל דזמיתתיהם לקנות ובכיות, הנה לא פג טעם התימנים מהם, ובכל צרותיהם נשארה נפשם צהלה ושמחה, ומשתוקקת להחיים ומתגעגעת אל האהבה, הודות לחייהם הpרמים החפשים שנשתרשו בהם! ושונאים הם עד היום הבכיר. וכל שיריהם הם שירי אהבה ותהלה ונענועים, כמו שאפשר לראית מהשירים המובאים להלן־ ובן נגינתם מחולית היא י צ ה ל ה ו ש ו ח ק ת. * זראדים היו יהודי תימן מצר עצמם לש־ם לב להם ולבתב דברי ימיהם מנהגיהם ותכונתם, לא פחות מאשר היהודים בארצית אחרות, אבל נם זה תלוי במזל