Luaḥ erets Yiśraʾel · 1908-01-01 · שנת התרס״ט - שנה ארבע עשרה - 1908 · p. Seite 106

ומלאי אש האהבה" על תסתכלו בפניהם הצנומים כי אם בעיניהם החיות הבוערות אש שאורה מפיצה מהן אהבה עזה לחיים וחודרות מבטיהן אל תיך לבך עםיק) ואין בהן לא מאותה שפלות והתרפסות שהרבה יושבי ■ירושלם מצוינים בה: אומץ לב להם ועומדים ברשות עצמם ואינם מותרים מזכותם; כי יודעים הם ערכם ומתגאים במולדתם׳ ומרגישים את עברם הגדול *) ובאמת עבר גדול היה להם ועבר מצוין במינו עבר* שבו הראו את כחם וגבורתם ואומץ לבם, ובעת שאחיהם בני עמם הניחו כבר את תערם מידם וחלפי הסייף בספר. הנה שמרו הם זמן רב את זכותם. ולא דת־י בנקל עד חפשיותם, כי עד טפת דמם האחרונה הגיד ע^יה. עדים המה הזברונית שנשארו לנו מזמן ההיא. הלא הם כתובים בספל דברי הימים לבני ישראל יעדיס הם שיריהם שירי נצחו[ וגבורה שנשארו לנו לפ^גזר ער הייש, ושם "שמיאל בן עריה" "ייוסף בעל התלתלים• ישא־ לגא־ן ולתפארת עד עילם-. את זמן ביאם לתימן אינם יודעים ברור. אמנם •ש מסורה בידיהם שבבר מחרבן בית ראשו; באו, *) לאות על תכונת נפשם היא טריכתם עם החכם בשי פה הידוע לכל, ולמרות מה ששכלו נוראות עמדו על דעתם ושרף סיף נצחו ויהיו לעדה לבדם. והדברים יגעים.