Luaḥ erets Yiśraʾel · 1908-01-01 · שנת התרס״ט - שנה ארבע עשרה - 1908 · p. Seite 66

משנת התרט״א וער שנת התרט״ר נהלו שני הפק־רים האלה את עדתם ביושר ובכושר ויסיני לה בכל יכלתם. אולם בחדש אב תרם־ר פר׳ן מחלקת נין ראשי המערבים ובין ראשי עדת הספרדים אשר שיאנו לקיים את כל דברי האמנה שנכרתה בינירם בימי הרהיג דנ*ש ואש המחלקת בערה מאד, ויחליטו המערבים להפרד בלה מהספרדים ויעבר עליהם מה, וזה פתשנן הכתב אז מאת הרב היותר חשוב של עדה זו: (ונדפס בקונטרס הני׳>. להיות כי ראה ראינו אנחנו הבאים עה׳ח יחידי סגולה דק*ק המערכים יצ״ו היושבים פעה׳ק ירושת׳ו ני כוללנו ירד ירד עד זיבולא בחרייתא וגדלה צעקת הת״ח והעניים והיתומים והאלמנות ואין דורש ואין מבקש. ע״כ קמנו ונתעודד לראות תקון הישוב נוללינו, ובפרט ני ראה ראינו שמע׳ אחינו חויו כוללות הספרדים יצ׳ו לא רצו לקיים התנאים אשר היו כינינו כמאז ומקדם בפי שטר חפשי אשר נעשה בינינו בזמן עט״ר מוה״ר חרב המופלא, וכבוד ה' מלא דורש טוב לעמו במהר״ר צוף רב׳ש זלה״ה תחלת כל לא וצו לחח לנו חלוקת הת׳ח מקופח ת״י הסך אלף מאוח ושבע מאות נרוש אשר היו נוהגים ליתן לנו זה כמה שנים מדי בחדשו לסיוע חלוקת ח״י יב׳ץ והיום הזה לא וצו ליתן לנו ב״א סך אלף גרוש מדי הכיח מלכד שני מאות גרוש לסיוע חלוקת העניים ודין גרמה בי גדלה צעקת הת״ח דק״ק עדתינו על פת לחם ואין חונן ומרחם, שנית כ׳ טע' חו״ר כוללות עיקת׳ו ירושת״ו משנים קדמוניות הטה היו רגילים לשלם