Luaḥ erets Yiśraʾel · 1907-01-01 · שנת התרס״ח - שנה שלש עשרה - 1907 · p. Seite 109

א־1 יפול ריחבש, עליזים מתרוננים, באי שנם אחר לעזי־ת העם׳ והמלים האלו צלצלו דרדק רחוק באייר ונדמה לה, כי הרוח נושא איתן רחוק אל בני עמה הנידדים, הסיכלים בכמת ומחזק־ת הן את י ריחה ומיסיפית להט תקיה: אל יפול רוחכם!... פעמין בית הספר צלצל, השעה השנית אחרי הצהרים הגיעה, בל התלמידות מהרו אל ענורתן, מי לטית, מי לארוג, מי לציר, והן, נעמה ועוד אחת עשייה תלמידות, הלבו אי1 המשרד לקבל את משנרתן ובאיזה גאון צעדו אלו הבנית, עיניהן הבריקו ופני בלן הביעו תודה, עליצות ויראת כבוד, געת שנכנסו אל המשרד לקבל את משברתן. בר ילדה וילדה נגשה אל השלחן חתמה על קבלה ותקבל משברתה. נעמה חתמה ותקבל את משכורתה, חששה עשר פרנקים לחרש, זה לה הפעם הראשונה, אשר היא מקבלת •סבים כל בך גדול ובפעם אחת היא עתה טאשרה. היא תלך הביתה, תמשר את כל הכסף לאביה, ומה ישמחו הוריה והילדים בהי כל הילדים ירקדו סביבה והיא תרקד אתם, תרקד מלאה שמחה, וכעבור חרש תקבל עוד הפעם את רםבים הזה עוד חדש - עוד סבים בזה ובן הלאה, יכן הלאה. לפעמים מתגנב איזה רעיון אל מיתה. כי אם תעבוד יותר מהר ויותר טיב, אז תקבר סבים יותר גדול. נעמה מתביגנת אל הזהב היפה והניע•; ועיניה השח־רות מבריקית מרוב אושר...