Luaḥ erets Yiśraʾel · 1907-01-01 · שנת התרס״ח - שנה שלש עשרה - 1907 · p. Seite 100

100 ל ו ח א ר *; י ש ר א ל והיא, נעמה. יודעת י^ה הוא היום לה. והיא מוק־רת אותי מאד. הוים יתחילו לשלם לה ולעוד אחת עשרה נערות שבי בעד עבודתן. בל״ג בעומר גמדו׳ את שגית לסודן וזה חדש שהן עובדות בבר בשבר, שאותו ישלמי להן היום. ומדברות הן הנערות בעליזות אידות השבוי שתקבלנה וכל אחת ואחת מהללת אתי כשחנה לכבודה• ובל אחת ואחת מספרת לחברותיה בה שתעשה בכסף הזה... פעמון בית הספר מצלצל, שעת העבודה הניעה וברן בלן ממהרות אל הבית ושחת במקהלה:• לעבודה לכי לבי, מי ■לעט, לפלך. סי לציור, לאריגה, ■ יחד לעבד נלך! נעמה חולבת עמוקה במחשבות, לאט לאט היא הולכת וחוזרת על בל מלה וטלה של החרו? הזה.- ״לעבודה׳ * אח, במה היא איהבת את העבודה ובפרטי מלאכת אריגת השטיחים. היא ידדה בת חמש עשרה שנהי בת להורים עניים. אביה יחיה התימני היא מסתת אבניס יושב הנהו כל היום בחים השמש הלוהט, ומסתר. את האבנים ומסתת בלי הרף ומהמלאכה הזאת, הוא מפרנס את בגי ביתו: אשתו סכויןה׳ שני ילדים ואותה נע;ןה,