Luaḥ erets Yiśraʾel · 1907-01-01 · שנת התרס״ח - שנה שלש עשרה - 1907 · p. Seite 83

83 זטרת הארץ ובסוף הספר כתוב לאמר: ויהי בכלות משה לדבר את בד הדברים האלה•‘ ויפתח ׳•את פיו בשיר תהלה על האילן הקדוש ויאמר: י לנועם ידידי רועי תימן אני משה בן צור, א ילן אילן מה אברך "לכבודך והודך* אליך תכרע בל ברך :בי הכל עבדיך; נטיעות ממך נטעו "זרע אבות צדק זרעו* זיו הודך יאכלו ישבעו, מקדש בוננו ידיך, יבבשו נא רחמיך כעסך :מדת דינך בנודל עוז ימינך מעל שמים חםדך, מ יין דודיך טובים :נחמדים כולם אהובים, ועל שומעיהם עריבים, על כן עמים יהודוך •שמש צדקה ומרפא, בהוד כנפיך ובענפי צלך לך אצפה, אלקי ■לעולם אודך, הוד והדר הם סביביך, נגילה ונשמחה בך, ובכבוד ■איתן מושבך, הדר כבוד הורך, ב סוד בת׳ר חכמתיך, ובינת נדולתיך גם גבורת תפארתיך, רעיך אנשי סודך, נ צח הוד שני חצאים, יסוד :מלכות יפים נאים צדיק וצדק נקראים, אלה הם מועדיך, צ נורות מך ישפיעו, שפע טל חיים יביעו, ואורה ושמחה יופיעו, למען ■יחלצו[ ידידיך, ו נוגה כאור תהיה, מידו ממית ומחיה, ובצלך חיו נחיר" ונם אני אודך. רשעים מהר יברחו מארק חיים יצמתו ארחות דרכם ילפתו, נגדם תחדש עדיך, חנון בורא תחת מעל ■לצירי העלם תעל, רומה על השמים על, בי הארץ כבודך, תם תם ונשלם שבח לאל בורא עולם חזק ונתחזק והבוחב לא יוזק אב ׳*ר מו׳ע בפ״י. בנל״ך ואע״י. 1הכ*י הזה הובא טעה״ק חברון והחפץ בו יפנה *זל העורך).