Luaḥ erets Yiśraʾel · 1907-01-01 · שנת התרס״ח - שנה שלש עשרה - 1907 · p. Seite 38

38 ל ו ח א ר ץ י ש ר א h דדאוש והתקוה. : ־ :* 7 א. אמנם חי עטנו אז וחי עודנו. אך מה דדיו עתה. דדים בקברים! כל־עוד נ^שו״בו, מי זה :בידנו’? העם הרב הזה נגזר לגזרים, נתחים נתחים להעמים בלשונותם; נתונים ’להם בגויותם ונפשותם.; ״ T ’ : * V T : ־ : T ב¬ בנה הודו, לחצי בוז הוא למטרה, בלי מעמה בלי משען.'ותקרתו איה ל עם בודד ונודה ’כמו נולד אך' לצרה... האף היה אז ועוד היה לא יהיה? עוד הוא מפליא לעשות״בחבמה ומלאכה. אף לנפשו לא יועיל, לו איו כל־ברבה. T T : T I * * ג. הגלות המרה הבאה כבודנו, היא לקחה ממנו את נשמת הלאם. רק חיי הבהמה עתה חיינו, ’ מבקשים אנחנו רק לחמנו יום יום.. עברנו כי נזכיר׳ אף מנדיל הבאב ולהכון לעתיד אין עוד;ה איין לב...