Luaḥ erets Yiśraʾel · 1907-01-01 · שנת התרס״ח - שנה שלש עשרה - 1907 · p. Seite 13

אל הפרת 13 העיקר, אמר בן־אריר, ששב זה עתה מנרמניה, כי ההיו פה ביום הראשין בשעה החמשיר! בדיוק כי אנחנו לא נחכה על שים איש. טוב מאד. ובלם קסו מבסאותיהם, ופניהם צהלו משמחה. שלום! שלום! להתראות ביום הראשון בבוקר, * * ליל מיצאי שבת, ואנבי נרעש ונפעם מרוב שמחה וגיל, בירעי כי ביום המולדת אהיה נם אני .חיל רובב על המיר, ולמען איבל להעיר שחר שמעתי לעצת הורי, ללכת ליש; מיר אחר ההבדלה, אך חזיונית של יום המחרת איך בל אחד ידו דר את חמורו להקדים לפני חברו, ואיך יגדל הצחיק באשר אחר מאתנו יצנח מעל החמור ויפול ארצה, לא נתנוני לישן, ורק קרוב לחצות הלילה נרדמתי ובאמצע השינה החזקה שמעתי קול אבי קירא אלי בבח : יעקב, יעקב! הלא זה יותר מרבע שעה שאני מקיץ אותך׳ ואם לא תטהר לקים נשאר פה. כי הלא שמעות באזניך מפי ראש המורים כי בשעה החמישית תלך האורחה לדרכה ולא תחכה על שום איש. בחזקהיהקיציתי ואמהר לרחוץ את פגי במים קרים, ובקימי ראיתי בי אמי בבר מבשלת לנו קווה ובינתים היא מתקנת לנו צעיפים לבנים לצניף על מגבעותינו למחסה מקרני השמש, ויהי אך התפללנו ושתינו קווה מהרנו ללבת למעון הד״ר ■yiO