Luaḥ erets Yiśraʾel · 1905-01-01 · שנת התרס״ו - שנה אחד עשרה - 1905 · p. Seite 124

ליה ארץ־ישראל 124 כנצוץ הניפל באיצר של אבק־שרפה נפלו דיר' אלי עם על לב קמחי הסיעה, לחייי וציארי אדמי בתולע ■ובין רגע הלבינו ויתאדמו אחרי ין עוד יותר ובשצף הוציא יל ריחי לפני אליעם: זאת היא אשדות וחיבביה! היתבן, בי בין בל הנאספים לא נמצאי אנשים אחרים היבילים לתת את הסבים המצער הדר־ש להצעת־? הבי אפשר לעמד מנגד בעת ש ח ל י צ י ם אמתים שעבדו בעצמם את רגבי ארץ אבש\* גועים ברעב מחסרון עבירה. דבריו החמים פרצי ביו־ -ממעין חם ואליעם נתנהו לדבר עד אשר נלאה ואז ענוד בנחת ז .דמה נזעקת וכי אנבי אמרתי אחרת? הלא אלה המה דברי: בי מעשינו אין יאפם, יאך לשוא אנו מוציאים אח אבק-־השרפה בעת שאין בל צירך בי. את ה ת ל ה ב ו ת נ ו סיב לחשך לעת אחרת, בי אמנם בשעת הבושר אפשר לעשות בה גדולות". -אבל הלא במי פיך הודית בי ההצעה סובה ואך מעט הבסף חסר ייאותו הלא יבלו להשיג, לוא, באמת, חפצי בדבר. -בן, הודיתי בי ההצעה טיבה בחור נסיו;, אם כי עלי להגיד לך שאינני מבין היסב החשבונות ד ה ת ם ואם אמנם נבונים המה, מדוע לא יטעו הערביים *פנים? ימדיע לא יעשו זאת הגרמנים היושבים שמה?