Luaḥ erets Yiśraʾel · 1905-01-01 · שנת התרס״ו - שנה אחד עשרה - 1905 · p. Seite 75

75 חוזה בהקיץ בעקימת שפתים, חמי אמנושים! הסיח היקר בא מארץ אביתיני בודאי רעב וצמא והמה עוד מתנפלים על” היי! פערלה יקירתי, יונתי המתי, ערכי את השלחן יהביאי לנו מן ה״בורשץ" האדים בי באה העת לליית את המלבה". "חלילה!-אמר באהל: עליני ללכת ליעקב". "לדבר הזה יסלח לי היד נשיאותי, הסיח הקדיש ישאר פה ואני יחודו נלך אל יעקב", ובדבר־ משך אחריו את בארל אל החדר השני 'בפתחי דלתותיי הראה לי על שני אנשים המשחקים בשאח. "הלא זה יעקב!"-צעק בארל. ״הכי אמרתי לך בי זה עשי?״ ענהו ליבלה. כאשר שבו קמחי ובארל אל מלין "ניצא" שבי תתאכסנו, לא זז האחרון ממנו עד אשר העתיקי את תפצי הראשון אל חדרו, ובשבבם על ערשם בקש סליחה מקמחי על כי בשבילו עבר עליו הערב הזה• בבטלה, י קמחי הרגיעו באמרו, בי ההתודעות עם משפחה נכבךה כמשפחת ליבלה פטרוני שוה בבטלת הערב.- ■־’ "אין דבר, אמר לו נארל, מפר טוב אתן לך כעד הבטלה הזאת, בקרוב אביאך אל אליעם, ועתה אעשן "פפירוס" אחד ונישן, וע״ב ברשותך אכבה את המנורה") קמחי לא יכל לישן מפני סערת לבו. מפי פרחי