Luaḥ erets Yiśraʾel · 1905-01-01 · שנת התרס״ו - שנה אחד עשרה - 1905 · p. Seite 31

81 העיר קברית אביתי יעתיקו רבים מתישביה את מעונותיהם מבתיהם שיעיר לכרמיהם ששם ישבו בבתי אבן קטנים ונמיבים, סבות ענפי העצים יאהלי קנים ימחצלאית למען התענג על הדר הטבע ימחזיתיו השונים ילהנות בבקר בבקר מפר' הגפן בעודם רטובים וקרים מרפיסי הטל. בעלי הכרמים שהם בי*ם מיםלימים לא ידרבי את ענביהם ליין בי היין תיעבה הוא להם, ייאכלום חיים באשר ייבלי, יאת הנשארים יאצרי לבל ימית השנה בשלשה אפנים שתים: א) ייבשים לצמוקים, אשי־ לזה מקגלים ענביהם מאד, וצמיקי חברון רכשו להם שם בשוק המסחר; •מ׳ יעשר מהם דבש, והדבש הזה ימכר מהרה מפני מעמו הטוב; u יבשלוהו זמן רב עד כי יתעבה ייהיה •למקפא, יאהר כך ישפביהו על יריעות בד יבהתיבשו יהיה במראיתי ועינו במי עור מתוח, ונקרא בפי הערבים "מלבן", והיא מאבל תאור, לא רק לקטנים בי יאם גם לגדולים, ויש לו קונים רבים בשיק. מספר יושבי העיר הזאת מגיע ליותר מחמשה עשר אלף נפש מלבד באלף יהידים אשר אדיתם אדבר בפרט, ימשפחית אחדות נוצריית; ומאשר בי אין לעיר הזאת חבור והתקשרות עם יתר הערים, אין בה כמעט כל זבד לתנועה של מסחר ימעשה, אך דבר אחד יפליא איתני מאד, כי נמצאים בה שני ענפי חרשת, שאינם