Luaḥ erets Yiśraʾel · 1895-01-01 · שנת התרנ״ו - שנה א׳ - 1895 · p. Seite 58

— 58 הרי מודוס, רבים מיושביה הנוצרים עזבו את הארץ׳ רבים המירו את דתם ברת המחמדים ורבים נשארו בעריהם ויהיו למס עובד. גם היהודים סבלי רבות נבל ימי המלחמות האלה׳ כי לא הפליאו עליזי הנצחון והלומי המלחמה בין יהודי לנוצרי׳ ויכו את כל אימר לא מבני דתם הוא. גם אל נגב הארץ עברו חיל ערב וילחמו ביושביה ויצורו על עזה הבצורה וילכדוה ויכבשו את כל הערים אשר סכיבה ואת חברון ועריה. ועטרי בן אל עאף לכד את שכם ואת לוד ועמום ויפו, ויפקד אבו עכידה את כל חילו ויעל להלחם בירושלם ויתבצדו בה הרומאים וילחמו בעוז וגבורה, ויחזקו הערבים את המצור לתפשה, ויקראו ליושביה לשלום ויענו &תו כי לא יתנו את העיר הגדולה הזאת רק ביד הכליף עמר׳ ויכתב זאת עבידה להיליף. ויקם עמר ויעל אל הארץ. ויהי בדרך ויסר' אל העיר ג׳וביה ויפגשהו איש יהודי ויבשרהו כי לא ישוב אל ארצו בלתי אם לכד את העיר ירושלם, ויקח עמר את היהודי הזה אתו׳ ויבאו לפני ירושלם ויצאו כל ראשי העיר לקראתם ויקבלוהו בכבוד ויתנו לו את העיר ירושלם (667) ויכתב להם עמר את ספר השלום לאטר: "בשם האל הרחמן הרחום, מאת עמר בן "אל חטאב לבני אילי ה". הנם בטוחים בנפשם ונשיהם וילדיהם •וכנסיותיהם לא תהרם ולא תשכן. וישב הכליף בירושלם עיטרה ימים ויפקד את יזיר בן אבי ספיאן על כל הארץ וישב לארצו t1. ומקץ שליט ימנים היתד׳ מגפה רבה בארץ ישראל אשר נקראה בשם "מגפת עמוס" וימותו בה אנשים רבים וגם אבי עבידה ויזיד י) שארכים אהדים ישפדו ניעשר אסר על ד,׳דודים לשבח כעיר ׳רושלם. לנד כ׳ אין ראיה לזה מסופרי דודי הערכים. הכה השפוד "שהיהודי והבשורה" יוכיח כי עמר היה לו לכנה את היהודים. וכן עשה.