Luaḥ erets Yiśraʾel · 1895-01-01 · שנת התרנ״ו - שנה א׳ - 1895 · p. Seite 22

00 דרך שי. ושלי־ת שלא הפילו ש־ם בית ולא המיתו אפילו עוף, וכמה קעבראש שבאו למנוי היהודים הנה הנם בבית הרב למשמרת, להראות לעם בני ישראל ועולי רגלים שידעו חסדי הי. והנה אחר בלותו מלזרוק הקונבראש עד אשיר לא נשאר מהנה קבין השיך את כל יצריו ויועציו ואמר להם בדברים האלה: כל העם אשר בשער יודעים שזה י״ד יום שהמשנה היה לוחם עמי ועם העיר ולא הועיל לו כלום׳ שלא הרם בית א' בעירי ולא המית מאנשי, ודי לי המעלה הזאת שמן': השטים סייעוני. אם בן איפה במקום הגדולה חשובה היא הענוד. ונראה בעיני להשפיל את עצמי ולשלוח דורון אל המשנה, שאם יש לו דעת יאמר, כמה גדלה ענוותנותו של זה השיך שאם בי שלא נפקד ממנו איש ולא נפל שום כותל רעוע מעירו, ואף על פי כן הוא נכנע לפני אז וודאי ישלים עמי ע״י שאתן לו מעט שוחד וילך לו אל איצו בשלום עטי, שאם אני משפיל עצמי לפניו אני מכבד למלבות׳ שסוףם־ף הוא משנה למלך ובפרט שהוא ־אוטיר האג׳" 1> שכך הוא המנהג שהמשנה של דמשק ממנים אותו שיוליך את הישמעאלים פעם נימנה להאג׳, וזד, המשנה זה לו ז׳ פעמים שהלך בשליחות זו, אם כ; חשיבות הוא לי שאשפיל עצמי לפניו. כה דבר אל שריו וחכמיו, ויטבו דבריו בעיני כלם ויאמרו אליו ראה דבריך נכוחים וטעים מתוקים מדבש ונופת צופים. ותכף שלח השיך את אשת אביו הזקנה שהיתר, בעלת דבור לדבר עם המשנה; שכך דרכם של הערביים כששואלים שאלה ובקשה מאדם גדול יצולחים ע״י אשה חכמה, ותלך הזקנה אל המשנה וב׳ 1) ר א r הזז ובנים ,־*ל ־cs ד,׳s ׳ירד, ההזלדר. למדד לד\; אי.'׳די;!זזק־בן על קב־ נביאם מחנ׳ד