Kokhve Yitsḥaḳ · 1847-01-01 · 9 (1847) · p. Seite 56

56 שם התובעת על שפתי לא אשא. מח היא * יציר נמס. רמש אדמה. אין בה רוח וכח, אין בה נשמה, ואתנה נבערות,?זכות עורון. להכחידה, להעטירה חקראן בגרון י," החיות תמהו על אמיתה. "מה זח"? שאלו, "עלמה חמתה,? ויען השועל במנתו הרחבה : ״יענה, גם היא—טוח"! נס האנשים הנבחרים בברואים, בין טוב לרע מבחינים ידועים ^. יהללו מלאכתה בשערים; ממנה ילבשו מלבים ושרים, קטנה היא וגדולים מעשיה, כתר על ראשה ושבט לידיה!" שממית אהת מתוך העדה קמה מרעם ורוגז כולה שממה. וכה צעקה: דבדיכן עלי למשא מכתם. כי יוצרנו דורש מעמנו לראות לשמוע הרבה — ובדברים בל נרבה. חידות. (Längst vorräthig) עינים ואזנים יש לנו שתים פה ולשון אחד לנו, לא בארץ אגיובמים לא תמצאוני, ולהכירני עוד לא תוכלו התגאה, ואם תכרתו ראשי אחור וקדם ואם ראשי ורגלי תכריתו צרתוני, אז תדעו מי על זאת לבתשיתו, יתראו מקורי ממנו יצאתי ואם יעלה בלבכם לחצני לשנים נאשר קדם לכל יציר באתי. תראו שם ים בעינים. ואם תקצצו רגלי שמי יראה פתרון. ממעל לארץ, קרם לכל דומם צומח ושרץ ממים, ברא ד׳ אלהים שמים. לא בארץ כי אם לא במים כי אם שמים—מיס—שמי — מי—שם—ים —