Kokhve Yitsḥaḳ · 1847-01-01 · 9 (1847) · p. Seite 34

המוסת תסו3 משפטי החלוקה הנפלאה הזאת. וזה גי מתחלה עלה על דעתם להגביל אליקות מהלך השמש נאשר היא הגדולה לעינינו מכל צבאי השמים - וסווגה סנוג האדן יומית ואז היא תהיה אגן פנה ויסוד מוסד לחלוקת כל שאי מאורי השמיס׳ והחלוקה הזאת נעשה ע׳ס השרש הנאמן גחנמת ההנדסה» שלחלוקת איזה דגר לרין שתדע תחלה חלק האחד אסר על ידו תחלוק הדני ותראה כמה חלקים כחלק האחד נכללו ודור הנחלק, ולזה חקרו ועיון רן לעתיד מתחלה על גידל שטח כדור השמש עלמה דהיינו אורך אלכסון גדורה לארכו. ,Durchmesser וזה יהיה וידס למוי על ידו היקף כל סויוות עגול השמש היומית. ולהגולת אלכסון כדור השמש שמו עין מוטם על זריחתה וווקר, וראו שמעת אשר החלה להתקומם עצמה מהאופק ולמעלה ,er den Horizont״" עד שנראה גדורה כלה היה נמו שני רגעים. ומזה שסטו וצדק שגודל שטח השמש עצתה הוא כמו דרך הילוכה ושני יגעים , וא״ר דרך מהלכה ושעה אחת שלשיס פעמים כשטח גיורה, ומאחר שיש ושעה ם' רגעים מצאו נכון לחלק השעה לשלשים חלקים - דהיינו שלשים קטחיס כשטח השמש נ צמה יג״ד שעות לתש׳ג חלקים, ואם למשל או^ נדיר ת- Stadie ו)ן ן1עלה Grad יהיה היקף סווות עיגולה היומית 720 Stadien קן "360, והנה מזה למדו שני דודים מועילים, האחד שהיקף עגול השמש היומית הוא 20? פעמים כשטח השמש עצתה, והשני מאחר שהנחתה אז וקו ,:״^,Aequator r שגם מדת קו המשוה עולה לתשיג חלקים או Stadien וזה כל מגמתם לקווע החלוקה לעת הנחתה וקו המשוה , כי על זאת יעמדו על מדת קו המשוה, וידיעת מדת קו המשגה היה אצלם שרש ועיקר גדול ויסוד אשר חלוקת כל שאר צואי שמיס ונוי עליו י כי על ידו מצאו שרש גדול למוד ולחלק כל כדורי וגלגלי השתים כסי זריחתם ותנועתם היומית או שנתית *) כאשר נודע לכל מנקרי החכמה הזאת. — ומאחר שעמדנו על יסוד החלוקה עתה נשאר לנו לואר אס ואמת הכשרים עמדו על תוכן יסוד החלוקה לשערה עיש השמם עצתה כאשד וארנו, או שלהם היתה רק השערה וציור הדעת ואך התוכניים האחרונים עמדו על המחקר הזה, והנה החנם ,Letronne הוכיח ומישור שגם *) Letronne sagt: Es ist lohnend nachzusehen, wie einfach und naturlich die Adee der angegebenen Sintheiluna ist. Nachdem man einmal die scheinbaren Bewegungen des gestirnten Himmels um seine Pole beobachtet, und die verschiedenen Stellungen der wirklich kreisenden Gestirne kennen gelernt hatte! kam man natürlich bald auf den Wunsch, die gegenseitigen Stellungen der Sterne und ihre Abstande von cinand.'r kennen zu lernen, und nach einem allgemeinen Maßstabe zu vergleichen. Diese Abstände lassen sich auf zweierlei Art messen und bestimmen, nach dem Unterschiede des Aufganges, oder der Kulmination der Gestirne, wenn ste in der nämlichen Parallele kreisen; oder nach den Thcilen des großen Himmelskrcises, wenn sic im nämlichen Mittagskreise stehen. Und was war nun so natürlicher, als daß man die Durchmesser der Himmelskürrer, deren Berbältniß zum scheinbaren grüßten Himmelskürxer stch leicht durch ihre fortlaufend-Bewegung, durch lebtere durch ihren Auf- und Niedergang bestimmen ließ, zum Maßstabe der, Sternabständc nahm? In diesem Sinne geben mehrere rie Abstände der Sterne nach Sonnen- und Mvndestheilen an. >