Kokhve Yitsḥaḳ · 1847-01-01 · 8 (1847) · p. Seite 43

t - 43 - \?}לי, ידעתיף. לא;עבור קניני חלד נשפוך רמינו, קקול עלה נדף ברוח נושבת, בער הנכבד מכל, תגן הלבינו,?נסערה רעם שדה המות אם אפל אם אגבר אהללך,?קור החסר. ירעתיף, אלי,?ף ווסיה נפשי!?זבי, תן ברכתף לי! " ז־ אלי בף חלדה נפשי; ילי׳ - י בעתי,עורקי נפתחו, מוקשי מות |;ךף אפקיר רוח חי־י נ1?זמתי.;.קדמוני;1?;רףלקחתי1׳3.י??■!?ת,׳ דמי ישפך ארצה, וכיוחותי?ח; ובמותי תברכני! .:י .;עזבוני,' איה־7לף! בף אלי, בף חסיה נפקוי!?!חללה אבי! אבי, אבי, אליה אקרא! •י? T T I ־ T י* J V I V ׳T מכתם (Nach Schiller.) אלהים?ראה לבב, אך האדם יראה לעינים, לבן גם לעינינו הראה תפארתך בעדי טדים. _ הירש האנאק. חדד. א Don Abraham Friedlcr, Schuldirektor in Bittsche. בי?נחם איש.נעצב רוח?גע פח נפשו אך בי הנוח. לרעת אתי לא בוש תבושי, אך הישמר פן תכרות ראשי.?ל חכם?לאה מהגיד תוצאותי פי אז.יבער אפי כשלהבת?ל משפיל מדעת תעלומותי, וחמתי?קוד כאש צרבת. לין.קדם בדמי לא הלכתי לק מאחור מצבי ערבתי,?ימי לראש לא ה?יתי [אחרי איש לא ראיתי.