Kokhve Yitsḥaḳ · 1847-01-01 · 8 (1847) · p. Seite 31

S1 לי המלוה על מנת שלא תשמטני ונוי , ותתם עליה מהרש״א וקיימה, ואמרו יק״ל, ואני גס אני גתתלת ההשקפה היתס ההגהה הזאת ישרה;עיני, ני סיס נ׳ל שהמלוה הוא שצריך לומר לד1ו! אני מלוה אותן לעשר שנים על מנת שגסוף עשרת סשניס לא תהיה נשמט מלהשיג כספי גטענת שנת השמטה. והיה סוגר קשה געיני, ני היה נ׳ל שאין ציייזס הטעות אל המעתיקים, ני יתכן שהסיסר יטעה וינתוג הלוה ותקום המלוה, אגל שיוסיף מדעתו תלת הלויני, היא «לתא ולא שניוזא; והייתי אומר ני על נרוזנו לומר ני רש׳י עצמו אגג שיטפיה לי♦ דק, וופרנו ני זקן היה וישם, והמו תשש, נשנתג הדניד הזה, שהרי נשהניע לדף י״ט נאסף אל עמיו. אמ״נ סנותי אני את לני לוקות גדנוי יש״י נאשר המה, וראיתי ני ואמת המה הוא שצריך לתנאי זה, ולא התלוה׳ ני שעני שהוא צריך מעות לעשר שנים ומנקש ואינו מוצא מי שילוהו, מפני שהשגיעית משמטת, הוא צריך לומר לעשיר: הלויני על מנת שלא תהיה השגיעית «פקעת זנותך. אח'נ ראיתי ני פעל שמט נופל על החלוה (שמוט נל נעל «שה ידו, ואשר יהיה לך את אתיו משמט ידך, רבן ולשון משנה משמט אניי, ש«יםה ידו מן הל)ץז, ונמנע מלננוש אותו, ולא יצדק פעל שמט על הלוה «נמנע מלשלם אוגו, אס לא שנאמר עליו גלשו! נפעל, שהוא נשמט ממנו. אז אורו עיני וראיתי ני מאתר שלשו! המימרא היא על תנת שלא תשמנוני ישניעית, נלומר שלא תשמטני אתה , מצא רשיי את עצתו מונרת לפרש שהמה שיא שאותר נן למלוה, ני המלוה לא יונל לומר על מנת שלא תשמטני אתה. י*לא שלא אשמעך אני. אז נרנתי את רש׳י, אשר גם נסוף ימיו היתה אמרתו צריפה, ודיריו לרינים תלמוד, ומדוקדקים תנלית הדיוק? ואמרתי גלוי: ראה עד הינן צרירה שקריטיק להיות מתונה ודיניה, קודם שתשפוט על דגר׳ אנשים יראי ה', אשר לא נתנו ספריהם נתפזון, ולמען נצוע נצע, או נענור תנגוד המדומה, אגל ־«נמת פניהם תמיד אל האתת או אל הטוג. ונדנרי ותעלת רש׳י ז׳יל אערנה לפני הקורא דגר אתר שמצאתי ופירושו למנות, והוא ני דגר שננשלו נו גדולי עולם היה לרש׳י נדנר פשוט, עד שלא «ש לפרשו ומקומו, ורק לדוגמא נעלתא דנר עליי נמקוס אתר נדור ידוע לנל. הנה נגר נתנתי נאוהג גר עמוד 81 תה שהעירני ידידי החנם היקר «והריר יהווה וותהדתאן ני׳ על פסוק ועשה נצלאל (שמות ל״ו א׳), ני י«ו"מן והיירונימוס תרגמו נאלו ועשה הוא נאן לשון עור, ושזה שגוש גדול, ’י הפסוק הזה אינו אלא המשך מאמר משה לישראל ראו קרא ה' ושם, ורק ״«'נ נתון ויקרא תשה אל וצלאל, וקודם שיקראוהו איך יאתר עליו שעשה?— יהנה רש״י זיל לא חש לפרש שום דגר על פסוק ועשה גצלאל, ני היה הדור ששיט ועיניו! אגל ותנות דף יין נתו וזה לשונו: ורצת, אינא לפרושי לשון לייי׳ נמו ועשה נצלאל ואהליאג—. שד״ל