Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 7 (1846) · p. Seite 61

אחרי כן שלפה חרבו בו מחצר, רקתו ראשו לקחה ולארץ השליכה גויתו ותלך עם אמתה עד מחוץ לעיר באו — פתחו שערים' קראה בגיל כי עמנו אל! קולה כשמעם מהד נקבצו כל ישראל הטו אזנכם, אמרה׳ ולדברי שמעו! כאשר התריעו ראש אויב משקה לקחה לעומדים הראתהו ופיה בחכמה פתחה הודו לד' כי טוב חסדו לעולם סלה; כי תמים נתן דרכי ויאור:׳ חיל להסיר ראש אויבנו עז בחצי הליל הלפרנס האח! נפל גם ירד שאולה. לה בלם השתאו מעשיה מאוד הללו ברונה את לד׳ פה אחד מללו וברוך אל עליון מגן צרינו בידיך! עתה כל לשון תהללך נל פה ׳ודך שמך בארץ יגדילו ירימו הירך עמך הושעת נפתולי אלהים נפתוליך! ראש זה אמדה יהודית על החומה הוקיעו ואיש איש כצאת השמש כלי מלחמתו הביאו אז לקראת אויבנו נצא בקול המולה נמלה ׳ והם כראותם כי שד צבאם מתגולל ברמו חרדה גדולה יחרדו רוח לא תקום במו כלם לפנינו יפלו חללים ירדו שאולה. גם את אכיור קראה ותאמר אליהו: הטבת דבר אל יקום נקמת עמהו ראש אויב זה בירי סגרה ימינו הרמה; עתה הבד הזה ראש הלפדנס, אם אין?