Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 7 (1846) · p. Seite 37

37 כשמש להביות זהב בין עפאים יומם וליל יתכו שאגיותי כמים. •יד ד ״ז* tt ן ן, Ti t t•*: **ד * ־ ז מקדקת. בתלמי לבבי;נמל פולה בוקע, כץ ערפלי בקר זהר בהיר מרקת, מיום אל מימנהו אנחות זיידע. פן הלל בן ימחרי קךני.ם ימולה; ןיגוני פי נבנותי הלא יעיק ממעץ האהבה את לבבי שתיתי, בסלים! ונ«נ ע<* נ״יב חיתי עסרתי יעוםאראהמפליאתגםניפזרח. ■JJ י •' י י י י אך עיור קויתי לעימות ענבי הצלחתי ולבי מאין אונים שממה י שא ה, והנה אימכלות מרירות תביא העת הה מה חדל אני? נלאה ורפה לעמתי ירי0 ולפתח תקותי שם תרבץ העצבת; בתהולא דרךאתעה במחשכים, כתרן בראש הרים הן גלמוד אץ ע־ונה אם אזעק חמס נשארתי, ממעמקים, בידי עמלאניויגיבלי תוחלת נסגרתי,ותוגה מאין הפוגות הן חלקי והחימך ןימופני׳ ותמונות צלמות. בחי.ים. חלפו חזיונותי אבדו מזפרון, אך רוחי מה תסעךיל בקצף ירחי עמל נחלתי ומימנה שברון, ואיבה וממתק חלומותי נפימי נפעמת; מה תתאונני הבל הבת השובבה ז תקוה לוית חך את’ חסני וחילי! הס לבי הס! סוךנה צללי הניעוה, את קרן אשדי מאיור פני אלי! אם ילדיעתותי ירקוני מי רעל י האח את בעצם תומי כשבלול אם שחוק לאימר אהיה למעיול בי ד — ו -s: .ד י י . יי• זו 11 : * תהלוך תמס? מעל. ץ»ה ועל הררי צור סלע ברמי w׳ נשמת שיי קקךבי הלא קצרה יעלני, תסעדני,